מהר"ם שיק על התורה יט

ראוי שיועילו להחזיר האדם בתשובה ואם בכל זאת אינו חוזר בתשובה הוא מגדיל חטאו ועפי"ז איכא לפרש בתהלים על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים הוא שנעשים שותפים להקב"ה כביכול [יודע הוא מלשון והאדם ידע לשון חיבור והיינו יודע ה' דרך צדיקים שה' מחבר ומשתף דרך הצדיקים עמו כנל"ה] ומרבים ימיהם ושנותיהם אבל דרך רשעים תאבד ומתמעט וכלה וזה ראוי למעט בחטא ואם בכ"ז חוטאים לא יקומו וזה נמי כוונת המדרש שאמר שגילה למלאכים שרק צדיקים יעמדו ממנו ויבחרו בטוב ובזה נתעלה מן המלאכים שהטוב הוא ממנו ומבחירתו אבל דרך רשעים לא גילה ר"ל שרק אם אין מגלין הבלי עוה"ז ואם באמת גילה להם שהרשעים עומדים ממנו לא הי' מדת הדין נותנת שיברא אבל באמת אדרבה עי"ז שכר הצדיקים נתרבה וכמו שפי' רש"י ז"ל ריש נח על צדיק תמים הי' בדורותיו שאלו הי' בדורות של אברהם כש"כ שהי' צדיק יותר וא"כ ע"י הרשעים נתגדל צדקת הצדיקים וזה אין המלאכים ומדת הדין יודעים שהקב"ה מחשב מעשה האדם לפי ערך שאם יש לו נטיה ויחוס לרעה ואפ"ה כובש יצרו שעי"ז מתעלה מדרגתו ושכרו וזה כי יודע ה' דרך צדיקים אם הוא קל להם לעבוד ה' או יש כמה עכובים ומונעים ועי"ז יתרבה צדקתם ודרך רשעים תאבד יתבטל ע"י מעשה הצדיקים שיכריעו וגם שעי"ז יש להצדיקים ללמד לבני אדם דעת ולהוכיח במישור את כל ענוי ארץ ללמד תועים בינה וזה עיקר מעלת האדם יותר מן המלאכים:

ועד"ז פרשתי מאמר המובא בסידורים חיה אחת יש ברקיע כשהוא יום אמת במצחה ויודעים שהוא יום וכשהוא לילה אמונה במצחה ויודעים שהוא לילה ובכל פעם ופעם אומרת ברכו את ה' המבורך לעולם ועד ושמעתי לפרש ריש המאמר עפ"י דברי העין יעקב סוף פ"ק דברכות ד' י"ב דכל שלא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו שהכוונה שישראל כשהם ברום המעלה ניכר בהם השגחת השי"ת והשי"ת משגיח עליהם והיינו כשהוא יום דהיינו הצלחת ישראל אז אמת במצחה הוא שאמר שבשחרית אומרים אמת ויציב שהאמת מוצב ארצה אבל בזמן הגלות אמונה במצחה וישראל מקוים ומאמינים בה' ובכל השמדות אפ"ה אנו לי"ה ועינינו לי"ה ע"כ שמעתי ולי נראה קצת באופן אחר דיום ולילה היינו כמו שכתבתי לעיל והוא אם הדור טוב וצדיקים שנאמר ע"ז במדרש ויהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ולילה היינו מעשים בדור שאינו צדיק מ"מ כל רואיהם יכירו את בני ישראל שהם זרע ברך ה' וסובלים עול הגלות בשביל שם ישראל ושם ה' הנקרא עלינו ובזה אנו מכירים את הישראל ומזותו וקשה ערפו ואמונתו ובמצח יש היכר טביעת עין כדאיתא ביבמות קכ"א הכרת פניהם ענתה בם אבל כשישראל טובים אז לא ימוטו רגליהם וקושטא קאי והיינו אמת ע"ד הנ"ל אלא שביארתי הסיפא בכל פעם ופעם אומרת ברכו את ה' ומשתדלים להרחיב גבול הקדושה לקרב אחרים לעבודת השי"ת והיינו דקאמרו ברכו אבל וכל גדודי מעלה שהם גדודים וחתוכים זה מזה שאין אחד פועל בחבירו כל אחד בפ"ע אומרים ברוך ה' המבורך אבל אנו בני ישראל לנו החיוב לפעול על אחרים ולקרב אחרים לעבודתו להחזיק לומדי התורה ובנים לגדל על התורה והעבודה ולהשתדל בצרכי צבור וזכות הרבים גדול לקרב הגאולה בבי"א:

אר"י לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש וגו' ליישב דברי ר' יצחק הללו נראה לי כי כיון להורות על אחד מיסודי התורה כי התורה נאמרה רק לישראל ולהדובקים בהם ותורה צוה לנו משה וגו' אמנם זה יתכן במצות המעשיות אבל במצות אשר ילמדו לאדם דיעות אמיתיות כמציאות ה' והשגחתו ובריאת עולמו וכיוצא בהם הרי אלו ראוי שיעשה כן לכל גוי וה' לא ימנע הטוב ובאמת גם בן נח נצטוה עליהן וא"כ מהראוי שהתורה אשר רק לישראל נאמרה יהי' בפני עצמו זה הוא קו' ר"י הנ"ל ויישב זה דכח מעשיו הגיד לעמו למען שיהי' להם פתחון פה ליטול נחלת גוים:

בראשית ברא אלקים וגו' הכוונה דבאדם לעולם מחשבה קודמת למעשה לא כן אצל השי"ת הכל מחשבה דיבור ומעשה הכל נעשה בפעם אחד תה בראשית כשהיה מחשבתו יתברך לברוא נברא ועל שלא הקדים שם אלקים לבראשית גילה לן הקרא דבר גדול כי נתעלה פעולת ה' מפעולת אנוש כי כל פעולה חשובה של איש צריך לעולם שיעשה למען תכלית מה והתכלית ההוא הוא למען עצמו וא"כ עצמותו הוא סיבה לתכלית מעשיו לא כן בריאת העולם מאת ה' לא הי' בבריאת עולם תכלית לה' ממנו כלל והוא בבחינה זו נגד ה' בבלי תכלית כי השי"ת נתעלה מכל חסרון