מהר"ם שיק על התורה קצו

שמלמד שכולל האבדה לכל העולם ויושבי הכנעני שלא הכירו את מעלת יעקב אע"ה גם עתה ולא ידעו שגם להם הי' ראוי להספיד עליו אבל הם נשארו בטעותם ואמרו אבל זה למצרים וגם אנו יש לנו להתאונן איך נפלו גבורים ואבדו כלי מלחמה בתוך המלחמה הצבי ישראל על במותיך חלל אמנם עיקר תכלית ההספד הוא לעורר לתשובה שאולי בחטא הדור ובחטאינו מת הצדיק שלא הי' דורו כדאי לו וכמו שאמר הנביא הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ואם נשים נגד פנינו פני הצדיקים ופני האבות של כל איש ואיש מדורות הראשונים איך עמדו בנסיון ואיך קיימו התורה שנאמרה ואיך בכל עת שעשו הטוב היו ברוכים ומוצלחים ודיוקני של הצדיקים והאבות הם המונעים אותנו מן החטא וכמו שמנעו את יוסף וכנאמר ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית דהיינו מי שאינו איש כאנשי הבית שם בבית דהיינו צורות אביו ואמו ומשם נתקררה דמו:

ותכלית הב' הוא להתאמץ ולהחזיק להשלים החסרון שנחסר לנו ע"י העדר הצדיק וחז"ל אמרו במדרש ביעקב כתיב ויעברו ימי בכיתו ובמשה כתיב ויתמו ימי בכי אבל משה וגו' אלא יעקב שהי' לו בוכים נאמר ויעברו, משה שלא הי' לו בוכים נאמר ויתמו ונראה הכוונה עפ"י הנ"ל אם התכלית הבכי' רק בשביל החסרון שנעשו לו אז הבחי' רק דבר העובר ולא עשה פעולה אבל אם תכלית הבכי' להתאמץ ולהשלים ולתמם עצמו במה שנחסר לו אז אין הבכי' עוברת אדרבה משלמת אותו וזה שאמר המצרים אם אמנם שהיו בוכים על שנוטל מהם הצדיק שבא להם ברכה בשבילו והי' הבכי' לו היינו עבורי ולכך נאמר ויעברו אבל אצל משה רבינו ע"ה עשו ישראל הבכי' באופן היותר מועיל כדי להתחזק ולהשלים עצמם כנ"ל ולכך כתיב ויתמו ימי בכי אבל משה שנעשו תמימים, ורבותי עלינו החיוב הזה שיגרום לנו ההספד להתחזק בה' החזיק לומדי תורה ולהרבות תורה כל איש ואיש קבע עיתים לתורה בלילה וגו' להרים קרן התורה היראה ועלינו ללחום מלחמת ה' בכל נפשנו ומאודנו כשם שעשה הצדיק הגאון הנפטר שנלחם זה פעמים ומכספו ומאודו המעט שהי' לו לא מנע ועי"ז יתקיים טוב שם משמן הטוב ויום המות מיום הולדו והוינו דשם הטוב דמי' לריח שמן הטוב שעולה באף כל איש אבל יותר ממנו שריח שעלה באפו אינו עושה שגם האף יתן ריח טוב אבל השם טוב גורם שיעירו גם כוחות גופו ויעשו כיוצא בו ויריחו ועד"ז אמר שמואל לרב שילת אחים לי בהספדא שיתעורר בחמימות להשומעים כי התם קאימנא דהיינו שישתדל להלהיב לבות בני אדם שלא יהי' נחסר לגמרי אלא שיעמדו אחרים תחתיו ויקימו דבריו ועי"ז אם שם הטוב הוא באופן זה ביום המות אז טוב לו מיום הולדו ועי"ז אנו גומלים חסד עם הצדיק הנפטר לגרום זכות על ידו וא"כ כ"ש בצדיק הגאון זצ"ל שבוודאי הכל כקרוביו והוא רבו של אנשי קהילתנו וחייבים בכבודו ובחסד של אמת זה חסד שעושים עם המתים ועל ידיהם וגם נשב בדד ונידום על הארץ ונספיד עליו כראוי וכו':

ונסיים בדבר טוב לפרש בקרא בסדר שלנו וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשין לישב בשלוה בעוה"ז וצריך ביאור ונראה בעזה"י אם אמנם הראנו את גודל רעת מעמד הדור אפ"ה רבותי אין עלינו לפחוד אלא עלינו לעשות מה שראוי וה' יושיע וכמו שאמרו חז"ל שיעקב אבינו כשראה כל האלופים אמר מי יוכל לעמוד נגד אלו וכזה מתעורר באדם כמה בלבולים שמבלבלים דעתו מתורה ועבודה היה"ר בהסתה לעניני עוה"ז ובהפחדת מענינים הרשעים הצדיקים ורשע וטוב לו וכיוצא בזה וצריך האדם ליישב דעתו ואם ישים לנגד עיניו איך שמר ה' את עם ישראל ואיך בכל הגזירות ושמדות אנו כאן עם אשר בחר ה' וכן בשם אל לבו אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידי' ליעקב לחק לישראל ברית עולם לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם בהיותכם עתי מספר כמעט וגרים בה ויתהלכו מגוי אל גוי ומלכה אל עם אחר לא הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו זה דבר אחד המיישב האדם והשני אם משים אל לבו חשיבות העוה"ב שיפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב וגו' אמנם לפעמים היה"ר מתגבר ומעוורו וצריך ליישב עצמו בדברים הנראים בעוה"ז בבחירה הראשונה וזה שאמר שיעקב ביקש ליישב עצמו ופיתוי והסתה ופחד ע"י ישובים מהעוה"ז ע"ז אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים [ע"כ כתיב בקו' מרן המחבר זי"ע והענין נשלם ומבואר כמובן והיינו