מהר"ם שיק על התורה קצה

להתיישב בתוכה ויראה, והנה איש כזה גאון וצדיק המדובר בהספד הלזה זי"ע אשר הי' מופלג ומפו' לטוב לב לו יתר עז לפעול על פשוטי עם מטבעו הטוב אשר מסייע לצדקתו לקרב ולהתקרב אליהם ובקרבתם לפניו ריח הטוב קולטת ממילא ריח התורה והיראה וילמדו תועים בינה ומפאת זה נרגש מאוד חסרון ואבידת הצדיק כזה לכל העולם והיינו דלא ידעי רבנן דוכתי' לעסוקי' בי' היינו מדרגתו הרמה אשר יש לעסוק בו בהספדו ביותר כיון דחזו הנך צפרי דמטללי וקיימי כלומר שגם הפחותים שבעירו היו מטללים בצלא דמהמנותא צל מצות ומעשים טובים וקיימי היינו שיש להם קיום חזק באמונה ויראה, וגם צפור מצאה בית מושב איתן בתורה ויראה ע"י צדיק שבעיר וע"ז אמרו ש"מ דוכתי' הוא כלומר כח אותו צדיק הוא ובמדרגה זו עסקו להספידו כי גדול כח וזכות המזכה את הרבים וכן יש לפרש ויבאו עד גורן האטד ויספדו שם מספד גדול והיינו כי בחינת יעקב אע"ה הי' בחינת מרע"ה להיות ממוצע שוה לכל נפש ולכן הי' יכול' לעשות גם מאטד גורן ויספדו שם מספד גדול כי הוא דבר הנצרך לרבים לעשות חיל ועיי' לקמן בדברי מרן זצלה"ה:

] ועתה רבותי גם על קהילתי החיוב ההספד בכפלים על הגאון' הצדיק הנ"ל אחד מצד הכלל כמו שדרשו חז"ל שפתח האי ספדנא על ר' סימון והחכמה מאין תמצא וגו' ות"ח שמת מי יביא לנו תמורתו והשנית מצד הפרט שהי' רב הגאון הנ"ל כמה שנים רב בקהילתנו ותיקן כמה דברים וגו' וחייבים בכבודו ולקבוע וכו' והנה אם אלישע הנביא הי' מצעק על סילוק אלי' הנביא במלכים אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ותרגם יונתן דטב להון לישראל מרכב ופרשים בצלותי' ובעותי' ואם הי' החיוב לעולם להספיד על חכם וגדול שמת וקשה סילוקן של צדיקים וכו' שאור התורה נחלשת ע"י סילוקו וחמימתו והתשוקה לפעול המצות ברוב עוז ובכח כדרך החמה נחלש במיתתן ואם הי' צריך לזה בכל עת כ"ש כעת שרשעים מתגברין ונחלש החמימות והשתדלות בתורה במעשים טובים ע"י שהורגלו ורואין הרשעים במעשיהם או שומעים והרבה מזיק זה וכמו שפרשתי במקום אחר הקרא צינים פחים בדרך עיקש שע"י העיקש נצטנן הפחים דהיינו החמימות של התורה והמצות ומשו"ת שומר נפשו ירחק מהם ועכשיו צריך נגד זה לכל הפחות מעשה הצדיקים להביא את האדם לעמק השוה וחז"ל המליצו חבל על דאבדין ולא משתכחין על היינו אדם עליון כנאמר נאום הגבר הוקם על והרשעים כלא הי' והיינו שצעקו חבל על דאבדין שאנשים עליונים נאבדו ולא היינו הרשעים שנקראו לא משתכחין ואפשר להמליץ מה שאמרו חז"ל בסוכה פ' הישן שהחמה לוקה על אב"ד שלא נספד כהלכה היינו כמ"ש וכ"ש שאנו בדור שהרשעים מתאמצים לעקור התורה ויחכמו לחתור במחתרת ות"ת ויראי ה' כקוץ בעיניהם ונעשתה התועבה בישראל מה שלא מצינו כמוהו בימי אבותינו מה שרוצים הרשעים לעשות בוחקי הסאכגרס הידועים וצריכים אנו לגדולי הדור החשובים ועד"ז אני מפרש הקרא בסדר ויחי ויבואו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים בעבר הירדן ואמרו במדרש וכי יש גורן לאטד אר"א וכו' שבאו בני ישמעאל ובני עשו ובני קטורה למלחמה כיון שראו כתרו של יוסף התלוי' בארונו של יעקב נטלו כולם כתריהן ותלו בארונו של יעקב וכו' ואמרו חז"ל שהסנהדרין היו יושבין כגורן כדי שיראו זה את זה ויכוונו דבריהם לאמיתה של תורה שהוא קיום העולם ולחם מן השמים שהתורה נקראה לחם לכו לחמי בלחמי ולחם זה לבב אנוש יסעד ואע"ג שהיא הלחם וקיום וגורן העולם צריכה שמירה שלא יבואו שן ורגל חיות רעות אבות המזיקים במקומה וגבולה וכדרך שמשמרין הגורן ומקיפים אותו אטד לשמור ואז יש לאטד צורך ותיקון ושניהם כאחד טובים אבל אם מכנים האטד לגורן ותחת עבד כי ימלוך רגזה ארץ וככה נעשה אז שיעקב אבינו שהי' מקור הברכות ועלו בני ישמעאל ועשו וקטורה למלחמה ורק מכח כתרו של יוסף שהי' תלוי' רק לשמירה ולא לכבודו תלו גם הם כתריהם והחשיבו את הטפל לעיקר ונתקיים השם בעצם גורן האטד ואם כך נתמעט הידיעה וכ"ש אם הוא בעזות פנים צריכין אנו לצדיקים גדולים המאירים עינינו וילחמו מלחמותינו וזה השכילו בני ישראל אז ויוסף ואחיו איך נסתמה עיגיהם וע"ז אמר הקרא ויבואו עד גורן האטד' שהי' האטד גורן וע"י מה שאמרו במדרש כנ"ל שבאו ללחום לולי כתר יוסף ועי"ז ויספדו לו מספד גדול וכבד ועשה אבל שבעת ימים