מהר"ם שיק על התורה קצד

וגו' לא מצד שהוא מצות ה' ולהיות שלום בינינו כמו שלמדו השי"ת בלבישת הכה"ג שיהיו על לבו כל שבטי ישראל אע"ג שהם במראות משונות זו מזו כולם בני ישראל. ואבנים טובות ויקרות משובצים זהב הנה ועלינו להתפלל בשלום המלכות ולהיות לנו לאות את החפשי והיכר הצדק שאור חדש על ציון יאיר במהרה ונקיים ליהודים היתה אורה זו תורה שהאינו שכל זה בא להם בזכות התורה ועשיית המצות וע"ז אמרו ליהודים היתה אורה זו תורה ועי"ז שמחה וששון זו מילה ויקר זו תפילין ויהי נועם ה' עלינו ובל"ג בבי"א:

איתא בגמרא ב"מ דף פ"ו רבה בר נחמני נייח נפשי' נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקי אביי ורבא וכולא רבנן לעסוקי בי' לא הוי ידעי דוכתי' אזלי לאגמא חזו ציפרי דמטללא וקיימו אמרי שמע מיני' התם הוא עיי"ש וגוף המאמר פרשנו במקום אחר. והנה גם עתה קול חו"ב במקהלות בני ישראל רבה דעמי' בר נחמני הגאון מוה' מנחם אב"ד דקהל אונגוואר נתבקש בישיבה של מעלה אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה הע"ה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו כמו שאמר ר' יוחנן בברכות י"ז כד הוי סיים ספר איוב המברר השגחה של השי"ת וששכל האדם לואה וקצר להבין ולהשיג דרכי ה' בחייו ולזה סוף וטוב לו המות כשם שטוב לבהמה השחיטה ואדרבה הכל למיתה הם עומדים לחזות בנועם ה' ואשרי אדם שגדל בתורה ועמלו בתורה היינו שגדל הוא בעצמו בתורה ומתעמל עם אחרים ג"כ בתורה וזה מעלת האדם יותר ממלאכי השרת ועושה נחת רוח ליוצרו (שטוב לו שנברא כמו שפירשו ברוך אתה בבואך לעולם ברוך אתה בצאתך מן העולם בלא חטא) או הכוונה שעושה זה לשם שמים בתמימות לעשות רצון ה' אע"ג שהוא מבין שהוא טוב אינו עושה זה בשביל שמבין כן אלא כאשר צוה ה' וזה נחת רוח ליוצרו והיינו בדברים שבין אדם למקום וגם בדברים שבין אדם לחבירו גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם דהיינו שהנהיג מנהג הטוב בעולם וע"ד שפי' הרמב"ם בפי' המשנה ריש פיאה בדברים שאוכל פירות בעוה"ז דהיינו הפירות מה שלמדו אחרים ממנו ועליו אמר הכתוב טוב שם משמן הטוב דהיינו המעשה שנעשה ע"י שמו הוא חשוב יותר משמן הטוב שיש לו ריח רק בהיות כאן משא"כ שמו הטוב נשאר ויום המות טוב לו מיום הולדו שאינו העדר שגם אחר מותו נשארו מעשיו בכאן וזיכה רבים ואין חטא בא על ידו ואדרבה נתרבו זכיותו ונסע לעולם המנוחה אבל אוי ואבוי להנשארים הצדיק אבד לדורו אבד לא לקהילתו ולא לגבולו ולא למחוזו אלא לכל דורו אבד הוא האיר בתורתו לבחורים מקצה לקצה והרביץ תורה בישראל וצדקתו ותמימות כאור נוגה והשי"ת אמר כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וגו' ולזאת אין להספיד מקו' מבלימקום אצל הצדיק אמנם אע"ג דבכלל אמרו הצדיק אבד מ"מ יש דברים פרטים אשר בזמן שהצדיק בעיר נתעלה מקומו והאדם מכבד את מקומו ומעלה אותם בג' דברים א' בהנהגות ו ומנהגים ישרים וטובים ה"ב הוא המגין על החלש מיד גיבור עושה משפט יתום ואלמנה ומשגיח עליהם והג' משגיח על נערי וקטני בני ישראל וכעין שאמרו בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה ליתן כח ומלכות לרחם נדכאים והוא זיווה במנהגים טובים וישרים שמאיר ומחשיב החלש כאלו נותן לו כח ודם הנותן זיו פניו והוא הדרה שזה הידור שהדור הבא יהי' מהודר וטוב וכרל ציפורים עפות על עירו יגן דהחלושים והנרדפים כמשלו לציפור עי' בכנף רננים בשיר של ציפור וזה אפשר לרמז במאמר הנ"ל כשנפל פתקא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה לא הוי ידעי רבנן וכתי' לוה בדוכתי' נפל פתקא דווקא הלא כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' וניהו שהם הקרובים ואליהם החיוב לעסוקי בי' מ"מ הפתקא כוללת גם ההספד כנראה שם מסוף המאמר וזה שייך גם לאחרים אמנם כד הלכו לאגמא וחזו הני צפרי דמטללי וקיימי אמרי התם הוא והיינו דוכתי' שמצד חסרון הזה שע"י מיתתו נוטל מן העיר הודה וזיווה והדרה שהוא נמשר לצפור שגם המנהגים הם כציפורים החלושים וצריכין הגנה לבל ידח מהם נידח וזה דוכתי' דההספד הגדול שאמרו שם ג' ימים לבכי נגד הנך ג' הנ"ל ועוד ד' להשלים לשבעה דהיינו מצד מה שכולל כל הדור והעולם הנברא בשבעה ימים [ובכלל דברי מרן זצלה"ה טמון ונרמז ג"כ כוונה הפשוטה הלזו דצפרים נמשלו על דלת העם בני אדם הפשוטים והחלושים באמונתם ויראתם אשר כצפור הנודד כן נודדים ולא באו לכלל ישוב