מהר"ם שיק על התורה קצג

פעור כדלעיל וא"ש ואין לך גמ"ח יותר ממנו שסיבב הקב"ה שיהי' משה מת ברצון ובנפש חפיצה:

וכ"ש כפי הדרש שהשי"ת קבר אותו ולא הניח לשום אדם לקבור אותו שלא יראה אדם בזיונו של משה רבינו מת מוטל ולהטיל עליו עפר אלא נקבר בהשגחה פרטית מהשי"ת אע"ג שהי' המעשה ההוא אפשר ע"י אחר אפ"ה סיבב הקב"ה זאת במאמרו בלי אמצעי וזה אפשר שכינו חז"ל סופו של ד"ת דהיינו ע"י התורה אדם זוכה להשגחת השי"ת ועין ה' על יראיו ואני לדודי ודודי לי לא בלבד מה שאי אפשר ע"י הטבע אלא אפי' מה שאפשר ע"י אחרים ע"י הטבע הקב"ה עושה לצדיק שעושה הכל למען הי"ת כך כל מעשיו וכל צרכיו נעשו בהשגחה של השי"ת וזה סופו של תוכה שהוא גמ"ח וע"ז אמרו חז"ל והלכת בדרכיו מה הוא מלביש ערומים אפי' הי' אפשר ע"י אחרים אף אתה וגו' תעשה כן ותקדים עצמך לדבר מצוה:

ועפ"י האמור שמשה רבינו התעורר ישראל ע"י הרע לטוב מובן מה שאמרו חז"ל שהקב"ה הספיד עליו מי יקום לי עם מרעים וגו' היינו כנ"ל ע"י מרעים יקים ישראל לי וגו' וגם שעי"ז נתפשר הקצף ונתכפר דהיינו מה שאמרו עליו מי כהחכם יודע פשר דבר שע"י נתפשר החטא כדלעיל ואידך אמר וימת שם משה עבד ה' שהיינו שגם במיתתו עבד ה' שע"י זה הי' כפרה לישראל ושקיבל על עצמו המיתה כדלעיל ולדעת המדרש שקבורתו של משה הי' כדי שיזכו ישראל על ידו לתחיית המתים יש ליישב מה שאמרו חז"ל שמיתתו הי' בחלקו של ראובן וקבורתו היתה בחלקו של גד וגו' דמיתתו היתה מיתת נשיקה שנתעלה בהשגתו וראה בינה והיינו ראו בן וגם על שם שנקרא ראובן כי עתה יאהבני אישי וגו' אבל הקבורה הי' בחלקו של גד שהיו גיבורים ועברו לפני ישראל להביאם לא"י וע"ז נאמר לפי הפשוט ויתא ראשי עם וגו' ולכך ג"כ נקבר שם משה בחלק הזה להביא ראשי עם והי' זה סופו גמ"ח ועוד אמרו חז"ל במעלות גע"ח שדרשו חז"ל והודעת להם את הדרך זו גמ"ח אשר ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה דהיינו התורה הוא נקרא דרך שתוליך את האדם בדרך הטוב הידוע ר"ל אפי' מה שהי' אדם יכול להבין מעצמו דהיינו מצות שכליות תודיע אותם להם וזו עצמה גמ"ח שהקב"ה מלמד לנו אפי' מה שהי' אדם יכול לידע כדי שילכו בה שהאדם נתעוור מן תאוה שלו או מן הממון שצריך ליתן עבור הטוב ולהאיר עיניו צוה ה' גם מצות אלו והיינו ביקור חולים שעי"ז נעשה רפואה אמנם הפסוק לא יפרש לומר שלכך מודיע גם מצות שכליות כדי לרפאות האדם מחולי הנפש התורה חסה על כבוד הבריות ולכך נתנה התורה טעם אחר לפרש מצות שכליות כדי שידע האדם הדרך האמצעי וכמו שהאריך בס' העקרים אם אמנם שהשכל גוזר ליתן צדקה ולהחזיק לומדי תורה אבל מי יודע השיעור המצומצם שראוי ונכון ליתן לזאת נתנה התורה השיעור אחד מעשר או עשר תעשר ב' מעשרות דהיינו אחד מחמשה והמבזבז אל יבזבז יותר ובזה שקבעה התורה השיעור כסתה על קלון האדם וכמו שאמרו חז"ל שלכך צותה התורה מי שבנה בית או לא חילל שדה שישוב משדה המלחמה לכסות על הירא ורך הלבב מעבירות שבידו ה"נ בזה כיסה התורה שלא יפורסם קלון האדם שאפי' במצות שכליות יתעוור וזה כעין קבורת המת לכסות על קלונו שלא יתבזה בין החיים והיינו דהמליצו חז"ל בה משמע דהעיקר שיודיע להם הדרך הידוע בשכליות הוא כדי שידעו הדרך האמצעי הוא רק לכסות קלון והיינו בה זה קבורת מתים שלא יראה חולשת האדם וא"ש היטב וזה תלמד לנו גודל מעלת גמ"ח ואיך שיתן בסתר שלא יתבזה ויתבייש המקבל גדולים מעשה אלקינו ועליהם שפיר המליצו חז"ל והלכת בדרכיו מה הוא וגו' [ויש לכוין דברים אלה בפסוק תהלים ע"ב כי יציל אביון משוע ועני ואין עוזר לו והזכיר הכתוב שני כתות מבני אדם העניים כת אחד המפורסמים ומפורש יוצא מפיהם לאמור הב הב וזהו אביון משוע וכת השני הם אשר מסוה הבושה על פניהם והם באתכסיא ומהם גם נדיבים אשר מטה ידם וזה הכת נכלל במלת ועני וגם את זה יציל שלמה הע"ה מעניו בחכמה ע"י מתן בסתר ואיש לא ידעה והיינו ואין לו כלומר רק עזרה יש לו אך עוזר אין לו כי ע"י הסתרו והעלמו לא נודע מי הוא והבן]:

ולזאת אחינו בני ישראל עלינו לעשות גמ"ח ולילך בדרך טובים את המעשה אשר יעשון דרשו חז"ל לפנים משורת הדין ולהחזיק טובה למלכנו ולרוזנים ולהעומדים בראשי המתייעצים ולכל השרים ולעשות הטוב והישר כאשר אנו מצווים מהשי"ת דרשו את שלום העיר