מהר"ם שיק על התורה יח

מאהבה ויראה קודם לאהבה ועוד מטעם אחר דהמצוה אשר עושה האדם והוא עובר עבירות אינו מקובל אצל השי"ת כנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו' ונאמר כי תבאו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי וגו' והטוב והרע הם שני הפכים והקב"ה רוצה שלא יגורך רע ושיהיה הבדל בין הטוב ובין הרע ומתחילת הבריאה ברא אלקים השמים והארץ נפרדים זה מזה כנאמר את השמים ואת הארץ נאמר את את להפסיק וגם בארץ עצמו הי' תהו ובהו והי' מעורב הרע והטוב וחושך על פני תהום ומכח זה שהטוב מעורב ברע אינו זוכה על ידי המצוה לקרבת אלקים ואין השכינה שורה אלא על כלו טוב שלא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך והיינו דקאמר מרחפת רק על פני המים צלולים בלי מעורבים ולכך ויאמר אלקים יהי אור והואיל וירא ה' האור רק אז חשוב האור כשהוא מובדל ורק אז טוב הוא ולכך ויבדל והואיל והחכמה והסכלות טוב ורע הוא נמשל לאור וחושך וכמו שכ' בקהלת ויתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך ונאמר והכסיל בחושך הולך ולכך אמר במדרש שרמז כאן בשם אור מעשיהם של צדיקים שהם מבררים את הטוב מן הרע ומאירים גם לאחרים שמאירים להם את מעלות הטוב והארץ היתה תהו אלו מעשיהם של הרשעים ר"ל כן דרך הרשעים לעשות לפעמים מצוה וגם עבירות והיינו תהו ובהו והיינו שהמדרש מסמיך זה על קרא דתהו ובהו מעשיהם של הרשעים וע"ז אמר שאינו יודע באיזה מהם חפץ שיש סברא והו"א שהרשעים שעושים עבירות ואפ"ה עושים לפעמים מצוה הוא חשיב קמ"ל וירא אלקים את האור כי טוב שרק באור כזה שהוא כלו טוב ונגמר חפץ הקב"ה ומופת על הנ"ל שאין הקב"ה רוצה במעשה הרשעים ושאין הטוב והרע יוכל לדור במדורה אחת ממעשה שבירת הלוחות שאיתא באבות דר' נתן בפ"ב שלכך שיבר אותם שראה האותיות פורחות באויר כשבא לאויר הטמאה מקום העגל והכבידו עליו הלוחות מבואר שהטוב והרע אינו מדבק זה בזה ואינו רוצה בו הקב"ה וזה יהי' למופת שיהי' האדם סור מרע כדי שלא יפסיד גם מצותיו אשר עושה וכבר אמרנו שסור מרע הוא ממדת היראה ולכך אמר לכל המורא הגדול שצריך יראה גדולה שזו שבירת הלוחות שעי"ז מוכח כהנ"ל והיינו סמיכת סוף התורה שע"י שבירת הלוחות נתברר מדת היראה שבעינן סור מרע ואח"כ ועשה טוב והיינו ג"כ התחלת התורה שבראשית מיד הבדיל ה' בין הדברים וברא שמים וארץ נפרדים בין אור לחושך ונתן לכל אחד גבולו וראה באור כי טוב הוא אז חפץ בו ומזה למד מרע"ה לשבר הלוחות וא"ש. [ונמתק יותר לפי פרש"י ז"ל שלא בא המקרא להורות סדר הבריאה רק עיקר כוונת הכתוב הי' על בריאת האור ע"ש] והנה אמרו במדרש ריש תהלים כשבא הקב"ה לברוא את העולם אמר למלאכים רצונכם להיות נעשה האדם ואמרו מה טיבו ואמר הש"י צדיקים יעמדו ממנו ולא גילה להם שרשעים יעמדו שאלו גילה להם לא הי' מדת הדין מסכמת לברוא אלא האביד אותם מהם וע"ז נאמר כי יודע ד' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד דדרך רשעים האביד מהם וכבר כתבתי לפרשו במקום אחר ונראה כעת לפרש עפ"י מה שפרשתי קרא דמשלי יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה דחיי הרשעים הוא העוה"ז ועניני עוה"ז הם מתמעטים והולכים אמנם חיי הצדיקים הוא תשובה ומעשים טובים ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי עוה"ז וזה מתוסף והולך כל זמן שמזקינים וזקני ת"ח דעתן מתתוספת עליהם ומוסיפי' עבודה וקדושה ואין מונע והיינו דקאמר יראת ה' תוסיף ימים שהיא הולכת ומוספת וגם הימים ימי זקנתו מתתוספים לו ומרבים להמשך לו ליראה אבל שנות רשעים תקצורנה שכל שמזקינים מתמעט ונתקצר להם מה שהם שונים באולתם וזאת עצמו שהעניני עוה"ז הם מתמעטים והולכים וכל שמזקינים אין העוה"ז כדאי הוא להם והוא תקרא את האדם לעורר אותו לראות מה תכליתו וכמו שקראו בנות ירושלים לבחורים סוף תענית כמו שבארתי בדרוש ואומרים בחור שא נא עיניך לא תראה את עולם התחתון שא נא למעלה עיניך כי אורח חיים למעלה שע"י מה שלמעלה תלך ותוסיף חיים עד שתבוא לחיי עד ולכך למען סור משאול מטה אשר הוא מטה ולזאת אל תתן עיניך בנוי עולם הזה וחמודותיו תן עיניך במשפחה שאני מבני אברהם יצחק ויעקב ושקר החן והבל היופי וגו' וכמו ששנות האדם קוראין לו זאת שהבל הבלים הכל הבל כך סוף הקיץ והחום והתחלת החורף תראה לו כי כצל ימינו והעוה"ז כלה והולך ואין לו קיום יבש חציר נבל ציץ ודבר ה' יקום לעולם וכל הטבע מתבלה והולך וא"כ התעוררת מן הזמן שמבלה הכל ומן גופו שהולך ונחלש ומתמעט אלו שני המתעוררים