מהר"ם שיק על התורה קפו

שהוא לו בעצם וטבע ניתן לו לשכר חשיבות למעלה מזה או מצד המחשבה טובה שעיקר יסוד הצדיקים השואפים על עפר ארצם להיישיר בני אדם לעבודת השי"ת וירגילו מנהג הטוב בבני אדם אפי' כשימותו לא ימוש זכרם מני עולם ובעולם כל זמן חיבורם בגוף וכמ"ש שמואל ב' א' שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו ומאריות גברו כנ"ל שגם במותם לא נפרדו מן העולם ועדיין מעשיהם בינינו וידועים ואדרבה כל זמן שהם בחיים מתעצלים ללמוד מדרכיהם לאמור לכשאפנה אשנה הלא עדיין יש חזון למועד וכדי בכותם להגין בעדינו אבל עתה שלא ישובו עוד לארץ מולדתינו ואם לא נחזיק כעת במעשיהם הטובים הנה ימים באים והכל נשכח ע"ד שאמרו חז"ל בשבת אחים לי בהספידא דהתם קאמינא ר"ל כי לא יתעצלו בהספידא כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתי ע"ז אמר ירמי' אל תבכו למת וגו' אלא בכו בכה להולך ואמרו חז"ל להולך בלא בנים שאפי' בלא בנים הוא הולך כי תולדותיהן של צדיקים הם מעשיהם הטובים הם הם הבנים וע"ז יבכו ויתאבלו ויחזרו בתשובה כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו וע"כ אמר האי ספדנא תמרים הניעו ראש על לריק כתמר כמאמר דהע"ה צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו ר"ל אפי' כשהם כבר בבית ה' עדיין בחצרות אלקינו יפריחו ונשים לילות כימים על משים לילות כימים ולהחזיר בתשובה להחזיק במעשיהם הטובים [ע"כ מצאתי] [דברים אלו נאמרים, בס' נח כמוכח מתוכו אולם הצגתים וסדרתים סדרה הלזו על הפסוק מקבור אותו כי הן הן דברים הנאמרים על הסתלקות הני אריותי' מאורינו הגאונים והצדיקים הנקראים בדרך כלל משה, ע"ד משה שפיר קאמר, ובתוכם מכן בעל ח"ס זצלה"ה הנקרא משה בפרט והיא מפנינו מיתת רבינו משה עם מיתת משה רבינו ע"ס]:

הספד על מיתת אדמו"ר רב של כל בני הגולה צדיק ועניו לו דומי' תהלה הגאון מו"ה משה סופר זצ"ל אב"ד דק"ק פ"ב ב' חשון ת"ר לפ"ק ובתוכו יזכר גם הגאון בעל תקלין. חדתין והגאון אב"ד דק"ק לעמבערג מו"ה יעקב ארנשטין זצ"ל איתא ס"פ המדיר מכריז אליהו קמי דריב"ל הנו מחום לבר לוואי פנו מקום לבר לוואי אזל אשכחי' לרשב"ל דהוה יתיב על עשר תכטקי פיזא א"ל את הוא בר ליוואי א"ל הן בראתה קשת בימיך א"ל הן א"ל א"כ אי אתה בר ליווא ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא תחזיק טיבותא לנפשי' עכ"ל המאמר ויבואר לקמן אי"ה בודאי יש זכות לצדיקים הגדולים אשר יכולים להכריע את העולם לכף זכות וכמאמר רשב"י בפ' לולב וערבה יכול אני לפטורי את העולם כולו מיום שנברא מן הדין ושזכותו שקול נגד כל החטאים שנעשו ואין הכוונה שהחוטא לא יענש בוודאי הוא רשע בעונו ימות ויענש או בעוה"ז או בעוה"ב כפי משפט אלקי המשפט רק הכוונה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת שהכלל הבריאה לא הי' בשביל דור אחד אלא בשביל כל הדורות הבאים וכבר אמר רשב"י לבנו בשבת פ' במה מדליקין ד' לעולם אנו ואתה ורשעים החוטאין לא להם נתנה הארץ רק להצדיקים אשר בקרבה או שיהיו לעתיד ואינו ראוי להחריב העולם שהוא קנין אותן הצדיקים בשביל בני אדם שלא נבראו ואינם אלא לשמש או להיות צוות' בעולם עיי' ברמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים ואדרבה אם השי"ת מעניש את נכסיהם או תקומותיהם עבורם נראה כי להם נתנה הארץ ונכסיהם וידם ויד הצדיק שוה בהם ואינם מאותן שנאמר עליהם ולחוטא נתן ענין לאסוף ונכניס ליתן לפני הטוב לפני אלקים ויש לפרש שזה הי' תפלת אברהם אבינו ע"ה בפ' וירא ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום בעבורם וגו' חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והי' כצדיק כרשע חלילה לך וגו' ודקדוקים רבו ולפי האמור הכוונה כיון שהרשעים צריכים לעולם עבור הצדיקים ואם יש רק מעט בני עלי' והם ישתיירו ימותו מעצבות ומחסור ועוד שעי"ז נראה ופ' כצדיק כרשע שיש להם קנין במקומם וגם להם נתנה הארץ זה הוא חולין הוא לך דבאמת באותן הרשעים אין העולם שלהם וכדאיתא ר"פ כיצד מברכין דהוה העולם כהקדש ומועל הנהנה ממנו וכיון שאין העולם שלהם איך יאבד עבורם ונכסי הקדש אינן נכנסים אפי' בכלל עיר הנדחת אשר נאמר כל שללה תקברון וגו' והנה דבר זה עצמה קשה עלינו (בסדר שאנו עוסקים בה) בפ' נח הנאמר בעונש המבול איך החריב ה' את כל העולם עבורם וכי להם שלחנם הארץ וכי לא נברא העולם בשביל אברהם ורמז