מהר"ם שיק על התורה קפד

לועד והטעם באמת נראה עפ"י משנה פ"ו דאבות דאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תור' שנאמר והמכתב אלקים חרות אל תיקרי חרות אלא חירות וצריך ביאור מה משנה קרא מפשטא והנרא' דהיהר"ע מעוור את אדם ואינו רואה מום דבר שהוא כנגד תאותו כשם שנאמר כי השוחד יעוור עיני חכמים וכן כל תאוה ולכך אין האדם בן חורין לראות ולעשות האמת והטוב באמת אמנם התורה הוא תבלין לזה שאם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד ואם אבן הוא נמוח אמרו חז"ל והקב"ה נתן לנו מופת לזה דלכאורה קשה כיון דהלוחות הם מעשה אלקים ונבראו לשעתו א"כ למה צריך שיהי' מעיקרא הלוחות אבנים שלימות ואח"כ הי' מכתב אלקים חרות על הלוחות בנס ובבריאה הוי להו להיות מיד נבראים באופן זה שיהי' המכתב נכתב עליהם ונראה שהשם ב"ה רצה להראות וללמד לנו כזאת שהתורה כוחה לסלק ולשבר את האבן כדי שיבינו שהתורה כוחה לשבר את היה"ר הנמשל לאבן כדלעיל והיינו דקאמר אל תקרא חרות דקשיא כדלעיל הפוכו מטרתא למה לי אלא חירות שהראה הקב"ה שע"י התורה יהי' חירות מהיהר"ע ולכך רק ע"י התורה יש בטחון לשמור עניני וחובות שבין אדם לחבירו ולא יעוורו עיניהם וכך הוא המצוה עלינו לשמור כבוד המלך והמלכות וכל שרי מדינה וחוקותיהם ורק התורה הוא מסוגלת לזה ליתן לאדם אומץ יראה ואהבה להיות מכירי טובה לכל העושים עמנו טוב והתורה פועלת בכפליים על החומר אחד בלימודי' הישרים והלימוד בתורה ומוסרו ההרגל הוא יסוד שהכל תלוי בה להטיב לאדם דרכו ומנהגו והלימוד גדול שמביא לידי מעשה והשני שהתורה תפעל גם בסגולה ובקדושתה שגם קדושתה פועלת, אפי' על מי שאינו מבין דברי' וזה נראה הטעם שהביאו גם טף להקהל בעת שקרא המלך משנה התורה שהקריאה במקדש הי' פועל גם על הקטנים שיראו השם:

ועתה אין עלינו להתעורר אלא לשוב לה' וכמו שקראו לנו שובי שובי ונחזה בך וגו' שראוי לנו לשוב ולראות את מדרגות אבותינו ודורות שקדמו לפנינו ואיך נפלנו מאיגרא רמא ואיך נתעוורו עינינו ונטמטם לבנו מלהבין את גודל יקר תפארת תורתנו ומצותינו וע"י תשובה יאירו ענינו וגם אוה"ע יכירו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו והנה התעורות לתשובה או מצד גודל יקר ה' המכונה בשם שמים או מצד פחיתות הארץ מה חיינו ורק בחסדי ה' אנו חיים כעבר ישא צל וכל חציר על הגשם ונגד אלו ב' מדרגות פתח משה ובזה מובן המדרש האזינו דאמר משה רבינו שהי' אמר האזינו השמים הוא משום שהוא קרוב לשמים אבל ישעי' שהי' רחוק מן השמים אמר בהיפך שמעו השמים והאזינו ארץ והיינו דמשם שדיבר אז עם ישראל שהי' דור דיעה וראו את כבוד ה' וגדלו והי' קרוב לעורר להם בגדלות ה' המיוחס לשמים ע"ז אמר האזינו השמים אפי' בקול נמוך ששייך בו לשון האזנה ראוי להם לקבל ואפי הרחוקים היינו הדורות הבאים ישמעו ארץ ופירש מאי דסיים על הרחוקים משמים אפ"ה יערוף כמטר לקחי וגו' ונגד הקרובים לשמים אמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו משא"כ ישעי' אדרבה דורו הי' להוט אחר עניני עוה"ז והי' ראוי להוכיחם בדמיוני עוה"ז כמו שאמר ידע שור קונהו וגו' ולכך האזינו ארץ וגו' וה' יתירנו בתשובה שלימה לפניו ולב טהור ברא לנו ה' ויהי' שנה זו שנה טובה שנת גאולה וישועה ובל"ג בבי"א:

וזאת הברכה ויקבר אותו בגי וכו' ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה איתא בסוטה פ' המקנא ארחב"ח מפני מה נסתר קברו של מרע"ה מעיני בו"ד מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיה בהמ"ק לחרב ולהגלות את ישראל מארצם שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכי ותחנונים ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפלה בעדינו ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבין צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שכן עתה מוצא בשעה שהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם ועשו עגל קצף הקב"ה על ישראל ואמר למשה הרף ממנו ואשמידם כמה צדיקים היו באותו הדור וכמה חסידים משה אהרן ויהושע אלדד ומידד וע' זקנים ושאר חכמים ותלמידיהם ולא עשה בשבילם ולא ביטל הגזירה אלא בשביל משה עכ"ל ויבואר לקמן אי"ה ומה שצריך לעיין ולחקור עליו הוא איך אפשר שיהי' צדיקים חשובין במיתתן יותר מבחייהם הלא החשיבות של דבר כראוי שיובחן בין ב' דברים