מהר"ם שיק על התורה קפג

והתרגום ביאר עמא דקבילו אוריי' שהי' נפשותיהם על הר סיני ועי"ז ראוי שיהי' נקל להם להשיג וגם שבשעת קבלת התורה ראו ישראל והשיגו את גודל יקר תפארת ה' כמו שאמרו היום הזה ראינו את כבודו ואת גדלו וגו' ומזה יוכלו להבין שזכות ויקר הוא להם לעשות מצות הי"ת והיינו דקאמר דהם קבילו אורייתא וראו כבוד ה' ואפ"ה אינם עושין והלא הוא אביך קניך כדלעיל ומצד אלו טעמים ראוי לנו לזהור באזהרות ה' בלא תעשה ולהיות מתלהבים לעשות המ"ע וכן ראוי לנו לשמוח בשמחת החג הבא לקראתינו שכל הירח הוא נקרא ירח האיתנים איתן במצות ולשמור מצות סוכה כראוי ושאר מצות תפילין ומזוזה ושבת ולהיות נזהר בל"ת בין שבין אדם לחבירו. שלא להשיג גבול ושלא לדבר עליהם לשון הרע ושלא לשנוא ובין ל"ת שבין אדם למקום שלא לחלל שבת ושלא להוציא שם שמים לבטלה וגו':

והנה מלבד טעמים דלעיל הקיל הקב"ה עלינו שמירת התורה במה שאמרו חז"ל במס' נידה פ' המפלת דהנשמה קודם שבאת לעולם הוא לומדת כל התורה כולה ומשביעין אותה שתהי' צדיק ולא רשע וכו' וכשבאה לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ושכחה הכל ביאר המהרש"א היינו ע"י התחברות בחומר הגוף הוא המלאך ותכלית הלימוד הלא נשכח מיד כתוב בספרים שעי"ז קלה לקבל דברי התורה והמצות שכל דבר שכבר הי' בפועל באיזה חומר אפי' נוטל ממנו מ"מ נשאר בו הכנה שקל לקבל שנית הענין ההוא כדרך שהוא באוד מוצל מאש או פתילה אע"ג שנתכבה כיון שכבר דלק פעם קל הוא לקבל האש, וזה נראה לפרש שאמר משה לאחר השירה, שימו לבבכם לכל אשר אני מעיד בכם אשר תצוום לבניכם כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם ר"ל שצריך שתשימו לבבכם לדברי התורה כי הוא בידכם ואפשר השגה מטעם כי לא דבר ריק הוא מכם שכבר נטבע זה במקור נשמתכם כי הוא חייכם במקור החיות כבר נטע זה השי"ת ע"י הלימוד במקור הנשמה ולכך דימה החובת לבבות בשער עבודת ה' את הערת התורה כמו גשם המגדל את הצומח אשר הוא כבר בטבעו רק שצריך לחלוחית וכח הניתן לו מן הגשם ככה הערת התורה עיי"ש:

אמנם הכונה זו לגדל הוא ע"י גשם וגם ע"י טל ואמרו חז"ל דכנסת ישראל בקשו שיבוא הגשם לנו וכו' והשיב השי"ת אתם בקשתם דבר שלפעמים מתבקש שנאמר אהי' כטל לישראל דהנה נהי דיש לר' הדברים הנ"ל מעלת הגידול אפ"ה לפעמים לא סגי בטל דנהי' דמגדלו ונותן בו לחלוחית אבל אם יש סביב הצומח תולעים ושרצים המפסידים ועוקצים הצומח אין מועיל הטל אבל הגשם שוטף ומאבד השרצים ותולעים המפסידים ולכך שם גבי אהי' כטל לישראל כתיב יפרח כשושנה דומיה דשושנה דמבאר במדרש דהשושנה נהי דגידולה בין החוחים אין החוחים מפסידים אותה רק אם נוטה עצמה באחת מן הקצוות להחוחים מהנקבה ואפ"ה לבה לשמים עכ"פ שם מיירי שאין הרשעים אורבים להסית ולהדיח את הטובים דהיינו דוגמת שושנה אז שפיר קאמר אהי' כטל אבל ישראל בקשו ויבוא כגשם לנו וכמלקוש יורה הארץ דהיינו להמית או להאלים ולקפוץ פי עולתה להמארבים להסית ולהדיח להפסיד הטובים זה בחינת הגשם וגם אידך מעליותא להרבות הלחלוחית לגדל כמלקוש יורה ארץ אבל בחינה הזאת אם היא גדולה אבל אינה מתבקשת בכל עת שאם כן בטלה הבחירה שאז יפרדו כל פועלי און והשי"ת רוצה בבחירה ורק לפעמים הקב"ה עושה נפלאות כאלה לנער רשעים מן הארץ והיינו שאמרו חז"ל שכשגשם רק לפעמים מתבקש:

והנה גם משה רבינו ע"ה בפתיחתו לשירת האזינו ביקש כזאת ואמר שיערוף כמנור לקחי דהיינו כמטר המאבד השרצים והיינו דקאמר במדרש אין עריפה אלא לשון הריגה וגם מעלה שני' וכטל אמרתי וביאר דבריו עוד יותר כשעירים עלי דשא וגי' כמו שבארתי למעלה שכבר קיבל כל אדם חלק בתורת ה' ודבריו יהי' מנקים אותם וכיון שכן כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו שהרי כבר הוא בטבעיכם ובנפשכם ורש"י פירש שעונין בשכמל"ו במקדש ואפשר דמרוח להו דמצות הם ח ובים נגד השי"ת ונגד האדם ועל שניהם מועלת כי רק איש המחזיק בתורה באמת הוא איש אמונים ועליו ראוי לסמוך שאצלו הכל חיוב נגד ה' כי ה' צוה גם חיובים שבין אדם לחבירו והיינו הבו גודל לאלקינו וזה שהמליצו חז"ל בלשון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד היינו התורה המפרסמת והוא שם כבוד מלכותו דהתורה כולה שמותיו הוא המסייעת וטובה בין לעניני עולם ובין