מהר"ם שיק על התורה יז

עכ"ח שהכל לטוב והכל אינו תלוי' אלא בתפילה ותחנונים ואז ישובו יאתיו על מדרגה הראשונה וזה שאמר אם תבעיון לשון אם הוא בלשון הלואי ותבעיון ותתפללו שובו ואז יאתיו למדרגתם הראשונה או הכוונה שיבואו [לנביא] ועי"ז כשם שאנו רואים שהדבר הנראה רע עכ"פ מביא לטוב ואין רע יורד מן השמים והלילה עצמה יום היא וא"כ אין כאן שינוי והתהפכות אלא עומד במדרגה אחת ולעולם יום ועי"ז נעשה מעולם עובר כעולם עומד עד"ז אמר בפרקי אבות פ"א על ג' דברים העולם עומד על התורה ועבודה ועל גמ"ח כי רק הזמן עובר אבל מעשה אנוש ותחבולותיו אפשר שיתקיימו בעוה"ז לעולם אם יפעל טוב בעולמו ולא יהי' עוברים ועד"ז אני מפרש בישעי' אף ידי יסדה ארץ וימינו טפחה השמים קורא אני עליהם יעמדו יחדיו אמר שאם אמנם העוה"ז הוא הולך ומשנה וכאלו לא הניח ה' אלא היסוד שהיסוד הוא הקיום אבל אידך הולך ומשנה כן הארץ רק היסוד הוא מה' ואידך צריך האדם לתקנו וליפות ולבור וע"ד בתהילים מ"ם רבות עשית אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וגו' במדרש לשעבר רבות עשית מכאן ואילך מחשבותיך ונפלאותיך אלינו והביאור עפ"י הנ"ל דהיינו שצריך שיוציא האדם מכח אל הפועל ויביא העולם לידי תיקון ואין חסרון זה מחוק השי"ת שהרי בראשונה פעל ה' הכל בצביונן ועכ"ח מה שאח"כ צריך שיוציא מכח אל הפועל הוא לטובתינו שיהי' לנו חלק ונקוה האושר בעמלינו וזה שאמר לשעבר רבות עשית ועכ"ח מה שלאח"כ הוא מופלא ומכוסה ע"ד לא נפלאת היא ממך וגו' הוא משום שמחשבותיך אלינו וגו' ועכ"פ העוה"ז הוא רק היסוד מוצב משא"כ השמים הכל מוסד בלתי משתנה והכל משוער אמנם ע"י התורה ומעשים טובים אפשר שיפעל האדם שיעשה מהעולם עובר עולם עומד וזה שאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ועי"ז העוה"ז משנה והולך מ"מ קורא אני עליהם ע"י קריאתי עליהם בתורה וע"י הנביאים יעמדו יחדיו אפשר שגם הארץ יעמוד וזה שאמר נמי באבות פ"ה בעשרה מאמרות נברא העולם וגו' שהעשרה מאמרות הם הואיל ואין הכל על ענין אחד ואין טבעי כל הדברים שווין ואינם במזג השוה אשר יתקיים ולא יתפרד לכן חלקו השי"תב בעשרה מאמרות וזה אמר הלא במאמר אחד שיהי' הכל במזג השוה יכול להבראות ואז הי' העולם מתקיים יותר אלא ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם ר"ל אע"ג שהיא עובר ומשנה אפ"ה הם מקיימים אותם ובהיפך הרשעים לא די שהם משנים עי"ז הם אפשר להיות להם תקומה שיחזרו בתשובה אבל הם מאבדין את העולם ואמנם עיקר קיום הזה הוא אפשר ע"י השמיעה והקבלה והלימוד ע"ד שאמרו בפ"ק דקידושין דנמנו וגמרו שהלימוד גדול שמביא לידי מעשה והביאור שר"ט סובר שמעשה גדול ר"ל שהמעשה יש לו חשיבות שהוא כולל את הכל ועי"ז הוא גדול וחשוב וע"ז השיב ר"ע שהלימוד גדול שיש מעלה ללימוד יותר כי הלימוד נהי דשייך רק באנשים יודעים מ"מ פועלת וכוללת יותר שע"י הלימוד וידיעה עד אנה מגיעין הדברים ומה תכליתן תהי' התיקון מבית ומבפנים וע"ז נענו כלם שהלימוד גדול שמביא לידי מעשה כי נשמת האדם שואפת לעשות רצון בוראה רק היצ"ה מעכב בלימוד והטעאה וע"י הלימוד שקבוע בלבו זה עי"ז נקבע יותר וממילא שואפת הנפש לשוב לד' אמנם צריך שיהי' הלימוד כדי לעשות לא רק מצד החושיים שג"כ שואפים לחדשות ולידע דברים חדשים ואז אינם שומעים אלא לשעה שהם חדשים אבל השומע כדי לעשות הוא שומע לעולם (וזה שאמר שמעו ותחי נפשכם) ובהיפוך נאמר שמעי שמוע ואל תבינו וגו' ע"י הרגל וגו' פן יראה בעיניו ר"ל שלא יראה רק מצד חושיו ובאזנו ישמע רק מצד החושים אלא לבבו יכין ואז ושב ורפא לו במהרה בימינו אמן:

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו' ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו' ובמדרש אמרו אלו מעשיהם של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של הרשעים ואינו יודע באיזה מהם חפץ ת"ל וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהם של צדיקים הוא חפץ והמדרש הזה שאמר ואינו יודע באיזה מהם חפץ הוא תמוה וכבר ביארתי במקום אחר בכמה אופנים והנראה כעת לפרש ונקדים לפרש החיבור סוף התורה והתחלה שמסיים לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ואמרו במדרש מורא הגדול זו שבירת הלוחות וצריך ביאור למה קרא שבירת הלוחות המורא הגדול ונראה כי עיקר התורה נכלל בסור מרע ועשה טוב כמאמר דהע"ה והלשון דייק דמעיקרא סור מרע ואח"כ עשה טוב דסור מרע הוא משום יראת ה' ועשה טוב הוא משום אהבת ה' וכפי' הרע"ב ריש מס' אבות על משנה והי' מורא שמים עליכם עבדו מיראה ועבדו