מהר"ם שיק על התורה קעא

ולאן אתה הולך וחז"ל אמרו וזכור את בוראך בורך ובארך ובוראך והיינו וישב ראובן אל הבור וע"ז הבטיחו הקב"ה שגם בן בנך עומד ויזהיר על תשובה תחילה על מקור האדם ועל הבל העולם ולכך אמר שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך [פי' שעונך בא לך ע"י כשלון שטעית בדמיונך להחשיב עניני עוה"ז שהם באמת הבל הבלים הכל הבל] ולזאת נשוב לה' על כל ענינים מת ענין תשובה דדרך החטא אינו מתחיל בדבר גדול אלא מתחיל בקטן והולך לדבר גדול עבירה גוררת עבירה לכך צריך לשוב על עבירות שאדם דש בעקביו שהם המסיתים והמביאים לעבירות אחרים ולזאת ישוב מעבירות שבתחילה והיינו שקאמר כי כשלת בעונך:

הקהל את העם אנשים ונשים וגו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' וגו' ובניהם אשר לא ידעו יבואו וילמדו ליראה וגו' וחז"ל אמרו טף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהם וגו' וצריך ביאור, ונראה בעזה"י דבר המביא אדם לידי יראת שמים וקיום המצות הוא להבהיל את העולם כמו שלמה הע"ה הבל הבלים הכל הבל וכמו שכתב החובת הלבבות כל שהעולם מוסף ישוב השכל מוסף חרבן כי הם כב' צרות זו לזו ודווקא מי שכוחו גדול בתורה וביראת שמים אפשר לייחד אותם ובזה אמרתי לכוון מאמר הנמצא בירושלמי דשקלים כשכרה דוד הע"ה שיתין ויסודי בית המקדש פגע עציץ אחר ויצא הקול אל תנידני שאני מונח כאן מיום מתן תורה וכשזעזע אותו יעלה הבריאה לתוהו וכיון שזעזעו יצא התהום ורצה לעשות העולם תוהו עד שכ' דוד המלך שם אחספא וזרק לתמן ונייח ובמקום אחר כתבתי, ונראה כעת ביאורו בעזה"י, הנה הרוצה ליכנוס בדרכי הקודש עיקר שלא יהי' העוה"ז ועניני החושים חשוב בעיניו אלא יפחתו בעיניו ועל דבר זה אמר במשלי אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ה' בא ללמדינו איך נבין ונשיג יראת יראת ה' וביאר לן שנעשה כדרך שעושין באם רוצים למצוא כסף וזהב צריך לחפור ולסלק הקרקע עולם כך היצה"ר ועניני העוה"ז הם מכונים בשם עפר כמו שאנו אומרים זכור כי עפר אנחנו על ענין החומר וזה צריך שלא יהי' קבוע בלבו ולזה צריך חפירה להבין תוכן ענין החומר איך כל מעשיו תוהו ובוהו זה הדרך הנצרך לדרך הקודש:

אמנם צריך האדם להזהר שלא יפליג בזה לסלק עניין החושיי לגמרי לילך על הקצה השני שלא ליקח ולעשות ממנו כנאמר בקהלת כי גם את העולם נתן בלבם וגו' וכנאמר לא תוהו בראה אלא לשבת יצרה וגו' אלא צריך שיאחז מזה וגם מזה אל ינח ידיו וצריך להרגיל שיהי' עניני החומר בידו שיוכל להשתמש בו כדעת השכל והתורה ואני מסביר בזה לשון המדרש שאמר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם ר"ל אדם שאין החומר הנקרא קרקע בידו להשתמש בו אלא החומר ולבו מושלים עליו זה איני אדם אלא צריך שיהי' לאדם הקרקע שתהי' בידו שנאמר והארץ נתן לבני אדם ולפי ענין הזה נראה דהמדרגה הזאת נקראת עציץ שהוא קרקע אלא שמטלטלת ממקום למקום כך יהי' החומר אצל האדם אמנם לאחוז החבל בתרין ראשים ולידע ולשקול ע, אנה יתן מקום לחומר ואנה יפסיק ויש לעניני החומר דברים המושכים וכיון שנוטל ממנו מתאוה עוד ויש לו מנה רוצה מאתים וזה הדרך הוא הסכנה קרובה ולזאת חקר דוד הע"ה שלא ליקח מעניני החושיים אלא דבר שאי אפשר בלעדיו ושאר ירחק ממנו וזה ענין שרצה ליקח ולסלק גם העציץ הקרקע המטלטלת של מיני יופי והידור אמנם אין זה מדרכי התורה שהתורה סם חיים דרכי' דרכי נועם להנות גם מן העולם וא"כ קשה הדרך ההשגה אמנם יש כאן תקנה שאם האדם נהנה מן העוה"ז רק לעשות רצון בוראו וכדי שיהי' יוכל לעבוד ה' אז אינו מזיקו וזה נראה כוונת חז"ל שכתב שם אחספא ונייח וזה כוונת המאמר חז"ל כשכרה דוד הע"ה שיתין ויסודי בהמ"ק היינו שחקר על אדני ויסודי דברים המביאים לידי קדושה וחפר וסילק את עניני החומר להבין אותם בא למדרגה עציץ אחד היינו הקרקע המנולטלת כדלעיל שפגע במדרגה זו וגם זה רצה לעקור שגם מזה יבדל ויפרוש שגם בזה יש לחוש שימשך אל עצת היצה"ר ויצא הקול שאל תנידני שמעת מתן תורה אשר דרכי' דרכי נועם הוא מונחת שם ואין לחוש דהתורה סם חיים כדלעיל ואם גם זה יסלק אז יחזור העולם לתוהו ודהע"ה מיראת חטאו לא חש וסבר דאפ"ה עשו סייג לתורה נאמר והתורה עשתה סייג לדברי' כדאי' באבות דר"נ אז באמת יצא התהום לעשות העולם תוהו והי' אי אפשר להתקיים ואין גוזרין אלא שרוב הציבור יכולים לעמוד בה ולזאת ראה דהע"ה דרך אחר שכ' שם