מהר"ם שיק על התורה קע

ברוח מערב וזה תגביל האדם וכן כשישים האדם תורת ה' בפיו שהיא מכונה בשם דרום שדרה במרום הם מגבילים [ ובכלל דברי קרשו גם כן הא דעקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת וזה רוח מזרחית מקום שזרחה שמשו של אד ולאן אתה הולך ועל זה מעורר רוח מערבית מקום ששקעה השמש ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מ"ה הקב"ה וזה נרמז ברוח דרומית לירא מדר במרום מלך עליון יה'] אבל רוח צפון היינו מי שלא יראה העבר ולא יבין העתיד ולא יאירו עיניו בתורה זה אינו מסובב כנאמר לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי הארץ ולזה ג"כ נברא העולם בה"א שהוא שמו של הקב"ה כדאמרינן בשבת פ' האורג באלף בית של הדרדקי וגם בה"א יוכל לבנות כל שם שם הוי' דב' ההי"ן הוא יו"ד ובה"א הוא וי"ו ושמו של הקב"ה הוא אכסדרה ודומה למחיצה שזה עצמו הוא שמירה ושויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים כמו שהעתיק בש"ע או"ח סי' א' דברי הרמב"ם ורק במי שמשים לנגד עיניו הוא מוגבל ומוגדר אבל ברוח צפונית כדלעיל או הכוונה כל הרוצה לצאת מהשגחת השי"ת או הכוונה שהרצון ותאותו הוא תעוור עיני שכלו כנאמר כי הלל רשע על תאות נפשו ואין אלקים כל מזימותיו ולזאת התורה שהיא תבלין נגד יה"ר ומראה לו שתאות לבו הם הבל ומודיע לו שעתיד ליתן דין וחשבון ושיש דין וחשבון הוא תוליכנו לרשות הקב"ה וממילא שוב יהי' מוגדר ולזה כרעא דה"א תלוי' שמעור היצה"ר עיני שכלו ואומר לו היתרים על זה ועל זה ושוב אין מחיצה ואין יראת אלקים לנגד עיניו וזה מלמדינו שהמחיצה וגדר ההיא תלוי בשמאל ועומד אלא שע"י התורה הנקרא דרך יחזור בתשובה שהתורה תעלנו למדריגה במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ולכך כשפריך לעיל בהאי פתחא בהך שיצא ומשני לא חסייעי' מילתא דהיינו שאכתי היצה"ר תעוור ויאמר לו שזה מותר ושבעל תשובה צריך שמירה יתירה וגדרים כמו גוף החולה שנתרפא ואומר שאם חוזר ע"י התורה הקב"ה יקשור לו כתר ע"י האי פתחא דתורה כתר תורה ומשה אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם והתרגום פי' עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו וגו' נראה שדייק כן מלשון עם נבל שבא ללמד שאפי' עם היינו המדריגה פחותה ואפי' אינם חכמים אפ"ה הי' להם לידע והנה בחינה זו שאין מזל לישראל וכל מעשינו רק באמונה הוא ראוי שיהי' שמירה לאדם שלא לחטוא ואם חטא יעורר אותו לתשובה אמנם האדם אינו רואה זה וסובר שכוחו ועוצם ידו עשה לו הכל וזה עצמו תגין עליו לקבל תשובה שהאדם נפער מראיית עיניו וטוב מראה עינים מהלך נפש והשי"ת מסתיר מעשיו ואותותינו לא ראינו אין עוד נביא וגו' ובזה אני מפרש כוונת הגמרא ומדרש ילקוט ביחזקאל וידי אדם תחת כנפיהם אילו ידיו של הקב"ה הפרושות תחת כנפי החיות לקבל שבים מפני מידת הדין והביאור עפ"י הנ"ל דכנפי החיות רצה לומר שזה שחיות הכל מה' הוא מוכנף ומוסתר וידי אדם תחת כנפיהם ר"ל שאע"ג שידו העושה הוא רק עפ"י ה' ורצונו א"ש הייינו ידיו של הקב"ה אבל מצד שהם תחת כנפיהם ואינו עושה ניסים מפורסמים וסובר האדם שזה בהשתדלותו זה הוא הגורם לחטא ולקבל תשובתו ולא יהי' נחשב לקטרוג שחטאו בכפלים:

אמנם רי"ה ויה"כ הוא הנותן והמלמד לאדם דיעה ובינה כי הכל בא לנו מיד ה' וראוי לנו לשבור לבנו איך מרדנו בה' אלקינו המחי' אותנו ומטיב לנו ואין לנו מקום אלא לשוב לה' ועד"ז לדוד ה' אורי וישעי אורי בר"ה והיינו כנ"ל שראש השנה מעורר לנו בזה וממילא בזה יפחד לבנו אבל מיד עשה ה' רפואה וישעי ביוה"כ ע"י התשובה ומחילת עון אמנם עיקר הדבר ברפואות הגוף לסלק מקור החולה וכן הוא במקור חולת הנפש לסלק סיבת החטא ואחד מיסודי החטא שאנו משוקעים בתאות ובעניני העוה"ז ונדמה לנו זה לתכליתנו ולאושר עמודנו בעולם ועי"ז נחשב זה בעינינו יותר מהכל זאת נשים אל לבנו כי אילו ענינים הבל ואין בהם ממש ואיך אפשר שיברא ה' את האדם להבל זה וכי לזה הי' הקב"ה מיחד שמו על האדם וכל מעשה ה' הוא נצחיי ורק זה הי' חשוב בעיניך הנצחיות וע"ז אפשר שע"ז אמרו חז"ל שראובן פתח בתשובה תחילה שמהבל עניני עוה"ז שלבשו בשק להורות על פחיתתו וגם זאת הי' הטעם שלא איכפת לי' כל כך במה שאחיו שנאו את יוסף על חלומותיו ועל דבריו שכל זה לא הי' נחשב בעיניו ועיקר חשיבות הי' לו עניני עוה"ב והי', שב ומשיב אל לבו מאין באת