מהר"ם שיק על התורה קסז

ואם יפנה לחלק הארן אז יתבטל הכל לפי מדרגת מעשיו אם מעט או הרבה יזכה או ירשיע ולפעמים האדם על פי מעשיו לא בלבד שזוכה להיות קיים נשמתו או גופו לאחר התחי' באושר הנצחיי אלא גם עתה בעוה"ז הוא זוכה להשארה נצחיית ואינו עובר כלל מן העולם אם עושה פעולות טובות הקיימים המזכה רבים שזכות הרבים תלוי בו ואינו עובר כלל מן העולם אמנם האדם הוא חלוש בטבעו ואינו יכול לעמוד נגד רוע יצר חלק הגופניי ולזאת עשה השי"ת חסד ונתן לנו תורה ומצות לעמוד נגד רוע יצר ולחזק הנשמה למען יזכה להיות דבוק בנשמתו וברצונה ועיקר העבודה הוא אהבת השי"ת כנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך וגו' ובזה יזכה לכל הדברים טובים דמה הוא חנון וילך בדרכיו וגו' ולהחזיק האהבת ה' צוה ה' לנו תפילין ומזוזה בתפילין של ראש יכניע נפשו לנשמתו השרוי במוח לאהוב עמה השם ב"ה ובתפילין של יד יכניע לבבו לאהוב בכל לבבך ובמזוזה ימסור כל מאודו להשי"ת וזהו ובכל מאודך ועי"ז יזכה להיות קיים באיש אפי' ברבות הטובה ויהי' בארץ ישראל איש תחת גפנו וגו' אפ"ה קדושת המצוה אם יקיים אותה כראוי בלב ונפש ידבק בהשי"ת ויאהוב אותו וילך בדרכיו ויזכה להתקיים בו הפסיק ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום וזה איכ"ל פי' הקרא של למען ירבו דכתיב לאחר תפילין ומזוזה שעי"ז יזכה שיתרבו ימיהם אפי' בא"י ברבות הטובה אפ"ה יחי' כימי השמים על הארץ היינו ימי האושר והנצחיי שהם ימי השמים יהיו גם בארץ ועי"ז יתרבו ויהי' קיימים באיש וזה, ח"ק אדם מה' עפ"י תורתינו הקדושה ואם שאר כל אדם אפשר לזכות בזה כ"ש האיש משה רבינו ע"ה אשר לא קם עוד כמוהו זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ולא שייך עליו שם מיתה אלא בדרך העברה בעלמא וכמו שדרשו חז"ל על פסוק וימת שם משה בגז"ש אויהי שם עם ה' שעודנו עומד ומשמש וכן הוא בוודאי עומד ומשמש בשימוש כל ישראל יש לו חלק והמיתה הי' רק העברה מן העוה"ז לפי ראות העין וא"כ זה שייך אצל ישראל כנאמר שם וימת שם משה היינו למטה אצל ישראל אבל השי"ת שאמר הן קרבו ימיך למות זה נתקשה למשה:

אמנם האמת לזה בוודאי אם כל ישראל בכל העתות עובדי ה' מחזיקים בתורת משה רבינו ע"ה בוודאי לא הי' רואי' לגזור עליו שם מיתה מטעם הנ"ל דזכה וזיכה. את הרבים זכות הרבים תלוי בו ועדיין עומד ומשמש אבל כבר מצינו דורות שעבדו ישראל ע"ז וכל העע"ז כאלו עובר כל התורה כולה וכמו שאמר לו השי"ת הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וא"כ בעתות כאלה מת משה רבינו ע"ה ועוד אפי' בדורות המתוקנים לולי שהקים ה' רועים נביאים אחרי משה רבינו ע"ה שקרבו ישראל לאביהם שבשמים וחזקו ואמצו תורת מרע"ה וגם אחרי שפסק' הנבואה לולי הקים השי"ת בכל דור ודור חכמים ומנהיגים לא הי' קיום לישראל ולתורתינו הקדושה ולכך אמר השי"ת למרע"ה הן קרבו ימיך למות ר"ל בעת נסיעתך מן העולם הואיל ויצר לב האדם רע מנעוריו הסכנה גדולה וקרוב שימיך ימותו לולי תקרא נביא אחד אחריך ולזאת קרא אה יהושע ועי"ז התיצבו שניכם לאוהל ויהי' קיום לשניכם ותהי' חי וקיים ודברים האלו רמזו חז"ל במליצותם במדרש כדרכם דהנה לשון הן או הנה הוא לקריאה ולהתעוררת לרבים שיראו ויתעוררו בדבר אם הוא דבר נאמר לרבים ואם נאמר ליחיד הוא לקריאה ולהתעוררת לאותו יחיד ולכך אמר משה רבינו ע"ה למעלה לישראל הן לה' אלקיך השמים שיתעוררו בדבר ויראו מעצם השמים מחכמת מעשה ה' כנאמר השמים מספרים כבוד ה' אמנם זה בכל האוה"ע וקודם מ"ת אבל ע"י ניסים ונפלאו' שעשה השי"ת לנוי אין הדבר נודע לנו רק מדרך החכמה והידיעה אלא ע"י ניסים ניכר ונודע שהכל ביד ה' ולזה התעורר אותם וקרא רבים לעבודת השי"ת וא"כ זה שאמר מרע"ה בהן קלסתיך:

ובמדרש יש עוד בהן קלסתיך בתוך ס' רבוא מקדישי שמך והיינו כנ"ל והן אתה גוזר עליו שם מיתה ולא על הפירוד מן העולם שלמטה כיון אלא איך שייך אצלך לומר עלי לשון מיתה כיון שראוי שזכות הרבים תלוי בי וע"ז התשובה הלא אמרת והן לא יאמינו לי ומה מועיל שאתה קלסתה כיון שהן אינם שומעין ולכך אין תקנה כי אם קרא ל הושע וכדלעיל וא"ש ונכון מאוד ולזאת גם אנו שלוחי דהשי"ת לקרוא רבים לעבודת השי"ת ולהוכיח ולהשיב רבים מעון. אמנם יש עוד כוונה אחרת במה שצווה השי"ת שדווקא מרע"ה יקרא ליהושע להורות לנו כי התור'