מהר"ם שיק על התורה קסו

השמים דהיינו שנולד במזל רע הם ימשיכו לאחד מן הקצוות אע"ג שבאמת יש סברא לומר שמשם בא ריחוק לפעמים ומזה למד שמואל שאינו מצוין באסטרגין והיינו התולין מעמדם במזלות השמים וע"ז השיגו על שמואל שג"כ האמין במזלות שיש להם כח לפעול באדם וע"ז השיב שאינו רואה בהם אלא בשעה שפנוי מה"ת והיינו שאינו מאמין שיש להם כח אלא במי שמפנה לבו מדברי תורה ואינו רוצה לשמוע את דברי התורה הזאת אז מוקשה על מקצת אנשים יותר מלאחר אבל הרוצה לילך בדרך הישר בוודאי יש לו בחירה כנלענ"ד כוונת הגמרא סוף שבת והובא במדרש כאן, עכ"פ הקרא נקטא דבר שיש סברא לומר שזה מרחיקו ולכך נקנו לשון לאמור מי יעלה ושוב אמר וגם לא היא רחוקה מצד עיכוב הג' מעבר לים הוא מצד המיטרד בסחורה וביאר הטעם כי קרוב אליך הדבר ר"ל שהדבר הוא תעמוד ותקרב עצמה לך שהקב"ה מסייע לך אם באמת בפיך ובלבבך לעשותו כמ"ש בשם החובת לבבות לענין דברים המעכבים את התשובה ה"נ הקב"ה יקריב אליך הדברים ויסייע לך כדי ויהי' בידך לקיים כנלע"ד כוונת הקרא בעזה"י:

אמנם צריך האדם שיכין עצמו לטוב וישתדל בכל עוז לעשות כל מה שבכוחו דלעולם דבר חשוב בעי הכנה וכעין שנאמר בשבת והכינו את אשר יביאו ועי"ז והי' משנה וכן כל דבר חשוב בעי הכנה וכ"ש ר"ה ויהכ"פ הבא לקראתינו בעי הכנה לא האכילה והשתי' שבין נאסר לגמרי ואפי' ר"ה לדעת קצת פוסקים אין מצוה באכילה וגם לדעת המתירין מ"מ אין להרבות באכילה מ"מ בעי"ל הכנה והזמנה למזון הנפש תשובה ומעש"ט ושוא ין בה' חג למ"ד וכ"ש בהלכות יר"ה ויהכ"פ ורק מחוסר ידיעה גדולת וקדושת ימים קדושים הבאים לקראתינו מהעצלין להכין עצמו להם שמצד קדושתם הם נעלה בקודש וכמו דבר מורחק אפי' הוא גדול נראה לנו ע"י הרוחק לקטן כך מעלות וקדושת הימים אלו מצד שאנו מרוחקים מהם לא נראה לנו קדושתם ועד"ז המלצתי דברי המדרש בפ' ואתחנן שאמרו מלאכי השרת אימת ר"ה ויוהכ"פ והשיב השי"ת אני ואתם נלך לבית דין שלמטה שנאמר כי מי גוי וגו' אשר אלקים קרובים אליו וגו' עיי"ש והביאור עפ"י הנ"ל שהמלאכים שואלים אימתי יוהכ"פ שאינם מרגישים שיש הכנות בישראל עבור ימים קדושים ותמהו וכי נדחה הר"ת ויוהכ"פ והשיב השי"ת שהטעם שאינם מרגישים כל כך הואיל והם למטה ואינם רואים מחמת רחוקם וה' ברחמיו אמר שאני ואתם נקרב עצמינו להם כדי שיראו בגאון ה' ועכ"פ עכשיו שכבר קרוב הזמן לנו ראוי שנעיר ונשים על לבנו ונכין לקראת בואנו לפני ה' ועיקר הכנה בתפילה ואפי' באברהם אבינו קודם שהתפלל על סדום כתיב ויגש אברהם ופרש"י הגשם לתפילה ולפיוס ולמלחמה כמו שמביא רש"י הפסוקים והיינו שהאדם צריך לקרב עצמו למקום ע"י מעשיו ודיעותיו והיינו הגשה שיפלל בעצמן על רחוקו מה' וישים אל לבו לפני מי הוא רוצה לעמוד ומדרגתו היינו לשון פילל ולשפוט ע"ש ועי"ז יגש לפייס וצריך ללחום נגד דברים המבטלים וה"נ מצינו באהרן הכהן כשהי' צריך להקרב בראשונה הי' בוש ויראה לגשת ואמר לו משה רבינו למה אתה בוש קרב אל המזבח ועשה חטאתך, ונראה עפ"י הנ"ל שהוא ירא מצד הנ"ל ואמר לו משה קרב אל המזבח שהוא עצמו יקרב את עצמו שיהי' הוא דמי' למזבח וכמו שאמרו חסידים הראשונים הי' שוהים שעה אחת עד שהיו קרובים למקום וכך אמר משה ואז שפיר תוכל לעשות חטאתך ועולתך ולכך נקרא הבעל תפילה עובר לפני התיבה שקודם שירד יעביר לפניו הדברים והתיבות וגם נקרא יורד לפני התיבה שאם ישים ויעבור לנגד עיניו נגד מי הוא עומד ועל מי הוא מתפלל ומי הוא אז ירד ויכנע לבו שהי' כאילו לא הי' ואז קרוב ה' לנשברי לב והוא הגורם לעקרי התשוב' ועי"ז ישמע ה' התפילה ובא לציון גואל בבי"א פ' וילך ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באוהל מועד ואצונו ובמדרש אמר משה לפני הקב"ה בהן קלסתיך ובהן גוזר עלי מיתה א"ל והלא אמרת והן לא יאמינו לי עיי"ש, ועוד האריך במדרש במלילתו אבל תוכן כוונתו הוא הנ"ל וצריך ביאור, והנלענ"ד בעזה"י לפרש כל אשר בעולם חלקו לג' חלקים דברים הקיימין רק במין וחלק הג' הקיימים לפעמים באיש ולפעמים רק במין והוא, השמים וכל צבאם קיימים באיש הארץ וכל אשר בה קיים רק במין מלבד האדם הוא חלק ג' שמורכב משמים וארץ חזיותו וקיומו תלוי לפי המפעל ולזה אם יזכה יקוים באיש