מהר"ם שיק על התורה קסג

שהשכל נתעו"ר ע"י תאוות החומר ולעולם החומר גרמא בנזקין לעבירה וגרמא בדיני שמים חייב אפי' על החטא הבא מכח חסרון אמונה ראוי לעונש הארץ וזה כוונת הקרא בסדר שלנו שהרשע יאמר בשרירות לבי אלך כדלעיל לא בתאות לבו אלא בשרירות לשון אשורנו ולא עתר וע"ז יאמר דלא בא הקללות מטעם הנ"ל והפסוק העיד שבאמת למען ספות הרוה היינו חטא חסרון אמונה וידיעה שהם כשיכור שרואה מראות שאינם והם יתוספו לו ע"י הצמאה כדלעיל ולכך כשיאמרו הגוים על מה עשה ככה לארץ הזאת ישיבו על עזבם ברית אבותם וגו' והיינו כנ"ל שאצלינו גם הגרם חייב שאנו מצויים לשמור גם מזה:

והנה נגד ב' מיני החטאים הנ"ל נראה שמסיים כאן פ' התשובה שבין אם חטא בנפשו בחלק היותר חשוב דהיינו בחלק נשמתו בידועית כוזבת וחסרון אמונה וכמו שפי' הרמב"ם דהרהורי עבירה קשים מעבירה מצד שחוטא בחלק החשוב ויסבור שזה נפלאת ממנו מצד נשמתו ע"ז אמר שזה שקר שאין המניעה וחסרון אמונה בא לו משמים שאפי' מה שחוטא בחלק נשמתו הוא בא רק מכח גרמת החומר המעוור עיניו כדי להיות חפשי ועי"ז חוטא ומה טוב ומה נעים רמז שאמרו דורשי רשומות שאמרו מ'י יעל'ה לנ'ו השמימ'ה ר"ת מילה ואינו מובן מה ענינו לכאן ולהנ"ל מובן היטב שכבר אמרו הפשטנים דמצות מילה באחת מסגולתי' בא למעט התאוות כמו שכתב והאריך בעל העקדה גדולה מילה שדוחה את הנגעים ופעולה המעטת התאוה היא עולה ופועלת גם על חלק השמים היינו נשמתו היינו מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה יעלה השמים וע"י שמולים ומשברים ומכניעים החומר ממילא תהי' נשמתו נקי' וטובה ורעיוני לבו זכים וישרים והיינו אם חוטא בחלק הנפשי ואם חוטא בחלק החומרי לא יסבור שדווקא בימי זקנתו יעברו ממנו התאות שהם מכונים בשם ים שהמו גליו והיינו שבזקנה נקרא מעבר לים ויהי' זמן התשובה רחוקה עד סוף ימי חייו ונגד ב' דברים אלו אמר כאן אמנם במאי תיקל לנו ומי ינהל לנו על מי מנוחות לדרוך בדרך הטוב הוא כשנשים נגד עינינו שאין האדם יוכל לבכר את הדרך הטוב כי הוא פסול וקרוב אצל עצמו ואינו רואה נגעו ומומו אלא צריך שיטה אוזן לעשות מצות בוראנו ולעשות רצון אלקי חפצתי ולילך בתמימות עם ה' כאלו הי' תם ואינו מבין דרכו ועי"ז יקבל לעשות מצות התורה כאשר צוונו ה' אלקינו וגם צריך להרגיל עצמו ולהעמיד מעלות התורה והיראה וקבלתו ושהוא רוצה בטובו כמה פעמים נגד עיניו שצריך שידע חולשתו בדרך הטוב וצריך חיזוק וסעד לתומכו סעד ע"י מעשיו והרגלו וסעד מהשי"ת ועל זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא:

ובמדרש רבה פ' כי תבוא על קרא ויקרא משה אל כל ישראל וגו' ראיתם וגו' ושמרתם ועשיתם וג' הלכה אדם מישראל הקורא בתורה מאי שיקרא פחות מג' פסוקים וגו' עיי"ש וההמשך צריך ביאור, ונראה הנ"ל אמר שישראל מצד המסות הגדולות וזמן מרובה ארבעים שנה במדבר כדי לקבוע בהם יראת שמים יראו איך חלוש האדם וצריך להחזיק עצמו לדרך הטוב ותלתא זימנא הוי חזקה והיינו שלמד מכאן שאין הקורא ורוצה בדרך הטוב רשאי לפחות מג' פסוקים והרמז עוד על ג' הקדמות הנ"ל אחד שיהי' חלוש ותם בעיניו מצד שהיצר והתאוה מעוורו והשני, לקבל לעצמו לעשות ככל התורה הזאת שהיא חייו וטובו והשלישי להרגיל עצמו בטוב ואפי' יעשה כל זאת עדיין צריך סייעתא דשמיא ועזר מה' ובזה אני מפרש. שם עוד מדרש רבה על הקרא הנ"ל אמר הה"ד בני אם תיקח אמרי מצותי תצפון אתך אמר הקב"ה לישראל אם תיקח אמרי אז תהי' בני משל לבן מלך שאמר סיימני בעולם שידעו שאני בנך אמר לי' לבוש מלבושי ופורפרי דילי וידעו כולם שאתה בני והיינו עפ"י האמור שאם האדם משתדל לילך בדרכי ה' עפ"י ג' הקדמות הנ"ל ואז הוא כשליח ה' והעושה מעשיו ואז יסעייהו הקב"ה ויבנהו בדרך הטוב ויהי' כבן ה' והיינו דקאמר אם תיקח אמרי ומצותי תצפון אתך היינו ג' הקדמות הנ"ל ותראה שהדבר צפון אצליך ואינו רואה. אז תהי' בני ויסייע ה' לך והיינו שאמר המדרש הנ"ל בפ' כי תביא על קרא דויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם היעודים העתידים לבוא עליהם הה"ד אם תיקח אמרי ומצותי תצפון אתך ר"ל שאז יסיימו בעולם אם ילבישו פורפירא דילי' וישימו עטרה דילי' היינו שיעסקו בתורה ובמצות ר"ל שאע"ג שיעסקו בתורה ויהי' חכמים מחוכמים אפ"ה יעסקו במצות לקיים מצות בוראם אז ידעו וישמעו ויבינו ויסייע ה' ויהי'. ניכר שהם בני ה' וע"ד שאמר הנביא עטרת תפארת ביד ה' מי שידו יד ה'