מהר"ם שיק על התורה קס

גזר אומר ויהי שרק עם אחד אפשר להיות בעולם אשר הם עם ה' והמתדבקים בהם כמוהם וכיון שטעם הזה הוא משום אהבה א"כ מהראוי לעם ה' לאהוב השי"ת כמו אשה שאין רצון בעלה ליקח אשה אחרת מפני אהבתה והם הם הרמז של תפילין דמרי עלמא שאמרו פ"ק דברכות שהקב"ה מניח תפילין ומה כתיב בהון ע"ש והוא כנ"ל שבתפילין שאנו מניחין היא לדבק ולאהוב הקב"ה ולשום אותי לנגד עיניו ותפילין אלו מניח הקב"ה ר"ל שיסודם הוא בתפילין של הקב"ה בחיוב כביכול שהם על יחוד ישראל ושלא להיות עוד עם אחר בעולם כמוהם ע"ש כל הפסוקים שמביא הם על אופן זה:

ויש לפרש ג"כ פסוק דריש מלאכי אהבתי אתכם אמר ה' וכו' הוא על זה ואמרתם באה וגו' והתשובה כי אח יעקב וגו' שע"י שבחר רק ביעקב הוא אות על אהבה שלימה ועד"ז הכוונה כאן בפסוקים האלה ואח"ז התחיל כי אתם ידעתם וגו' שאין להם חלק ונחלה באלקי אמת ותראו את שיקוציהם עד ואבן וגו' אשר עמהם הכוונה אפשר לפרש ע"ד שאמרו בע"ז נ"ד אם אין ממש בע"ז ככלב וכות הוא ולכך אין מתקנא אלא בעובדי' מ"מ הי' לו לבטול אותה מן העולם להעביר תקלי' מבני אדם דהא חזינן שהקב"ה חס על כבוד הבריות וצוה ואת הבהמה תהרוגו אם נכשל אדם בעברה בה וכ"ש שהי' לו לבטל הע"ז ותי' הואיל ועובדין גם לצבא השמים ולאדם ואי אפשר לבטל כולם גם אשר יכולים להבטל מהם לא פלוג ע"ש. והנה עד"ז נראה שכיוון הכתוב כאן שזה יקשה להם בראותם הגלולים אשר מהם ואינם מגלגלי השמים ואפ"ה יש להם קיום ולא יעלה על דעתו התי' הנ"ל אלא יסבור מכאן דרחמנא לבא בעי והכל תלוי רק בכוונת הלב שאם אדם עובד ע"ז וסובר שעושה בזה רצון בוראו הוא כעובד ה' ואין כאן תקלה רק שלעם ה' הראה את דרכיו ולכך הענישן אם יעברו על דבריו אבל באם אדם עושה דבר אשר סבור שזהו רצון בוראו אינו רשע מזה ישפוט שהוא ג"כ יכול לילך בשרירות לבו ר"ל לפי מה שלבו רואה שאם נראה לו שאינו דרך טוב זה או זה או בהיפך שנראה לו טוב ומשום הכי הוא עושה אין לו עליו תלונה ולא עונש וזה קאמר והי' בשמעו דברי האלה ויקשה לי' כנ"ל אמאי אין הקב"ה מוסר התקלה מזה יתברך בלבבו ר"ל בשרירות לבי אלך ר"ל לפי שפיטת שכלי ועי"ז שלום יהי' לי משום עונש ופגע רע למען ספות הרוה את הצמאה ר"ל רוה היינו לאחר מ"ת וצמאה היינו קודם מ"ת וזה קאמר שרוצה להוסיף הזמן דלאחר מ"ת כמו קודם:

ויש עוד לפרש כי בשרירות לבי אלך ר"ל שאומר שראוי לעשות המצות על פי העיון והחקירה לידע מה שהוא עושה עפ"י דרך המחקר ולא בתום לבבו אלא בדרך חכמת המדברים וזה קאמר למען ספות הרוה את הצמאה כמבואר בכוזרי מ"ה פט"ז כי החכם התמים מעט הוא שיכול להועיל לאחר בדרך הלימוד רק למוטבע לתורה כמוהו כי יקדח בנפשי ניצוצות מדברי החסידים וישובו למאורות אבל ע"י חכמת המדברים יכול להוסיף גם הרוה הוא השכור הוא המלא בתאות הגוף כשכורת ולא מיין או כי בשרירות לבו הוא טעם לשלום יהי' לי ר"ל שיאמר שהקב"ה אי אפשר להענישו כיון ששכלו הוא שכך ראוי לעשות והשכל נתן לו הקב"ה וראוי לעשות כפי שכלו וכמו שהקשו איך אפשר לצוות להאמין ותי' הרדי"א שמצוה הוא על דרך שנוכל לבוא לידי האמנה בבחון הניסים והנפלאות שנעשה לאבותינו ולנו וכל היעודים ומעוור הנבחר עכ"פ זה לא יסבור כן:

וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה וגו' בסנהדרין ק"י אמר ר"ע כיום הזה מה היום אינו חוזר ומאיר כך וכו' והכוונה נראה דר"ל מעצמם לא יחזירו כמו בבית שני רק הקב"ה בעצמו יחזירם כמבואר במפרשים על סתירת הקרא נפלה לא תוסיף וביום ההוא אקום סוכת דוד הנופלת וע"ז קאמר הנסתרות לה' אלקינו נגד הזמן הגאולה אשר לבו לפימי'. לא גלי והנגלות הוא הזמן השני אשר הוא היום אם בקולו תשמעו הוא לעשות את כל דברי התורה הזאת או הכוונה כמו שכתב העקדה פ' ויחי שטעם שהסתיר הקב"ה הזמן הוא מטעם שיהי' הישראל מצפים כל יום ויחזרו בתשובה וע"ז קאמר הנסתרות לה' אלקינו הוא מהטעם והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה. והי' כי יבואו וגו' והשבות אל לבבך וגו' יש לפרש עפ"י המדרש לעיל פ' בא במשל בזאב שחטא נגד הארי ושועל חלק בשרו ואכל הלב ואמר שאלמלא הי' לו לב לא הי' חטא כנגדו וכן הוא באמת דאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות