מהר"ם שיק על התורה קנט

מ"ם שנה ולכך צריך לדברי הברית וזה שהראה ה' לישראל מיד בשעת מתן תורה שנתן התורה תחת קולות וברקים דברים המפחידים להורות זה שיצטרך דברים המפחידים להכניע היצר וישראל לא הכירו הטובה הזאת וסברו שכבר הכירו גודל כבוד ה' וא"צ לדברים המפחידים ובקשו למה תאכלנו אש וגו' וע"ז השיב ה' מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים ר"ל הלואי שיועילו הדברים המפחידים בכל העיתים לעשות לבבם להם בן חורין מיצה"ר וכ"ש שבלא דברים המפחידים שאין תקוה נגד היצה"ר וע"ז אמרו חז"ל בשעה ששמעו כן מגודל היצר ושההפחדה צורך וטובה גדולה לבטל היצה"ר הי' להם לשוב מדעתם שאמרו דבר אתה עמנו אלא הי' להם לבקש מה' שתן אתה לני התורה שמעשה ה' קיימים יותר והנשמע מה' אינו משתכח והיינו דקאמר בע"ז דף ה' דע"ז אמר משה להם שהם כפוי טובה שלא אמרו תן אתה והיינו כנ"ל ומשה רמזה להם בזה שאמר השתא ולא נתן לכם לב לדעת וכפי' הנ"ל א"ש הכל עיי"ש ותבין, עכ"פ זה אחד מגודל חסדיו שהוא מכריח לנו ומסבב הדברים שלא נצא מדרך הטוב ואפי' כבר יצאנו מסבב שנחזור שוב לדרך הטוב והישר והוא באמת הסימן האהבה וזה שאמר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' שבזה תוכלו להכיר מעלתכם שבזה שכרתי הברית מבואר שאינו רוצה להחליפם באומה אחרת שזה אות הברית שהוא קיים לעולם שאם הי' רק כ"ז שעושין רצונו אי"צ לברית ועכ"ח כמ"ש בישעי' ואני זאת בריתי אמר ה' מעתה ועד עולם והיינו דקאמר אתם נצבים היום וגו' שזה עושה לכם מצב ע"י לעברך בברית ה' ועפ"י האמור מבואר ההמשך דקרא דלאחר שאמר התוכחה אמר והי' כי יבואו אליך כל הדברים האלה הברכות והקללות והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלקיך וצריך ביאר כאן מה שכ' בעל העקרים במאמר ד' בתי' איך אפשר שיועיל השובה וביאר הואיל והאדם אינו בן חורין מיצה"ר והחרטה והעזיבה היא תברר ותגלה שכל מה שעשה הי' כאילו הי' אונס ואיו רוצה במעשיו עיי"ש שהאריך אלא דהוא גופא תקשה ומנ"ל דחשבי' לאדם כאילו הוא אנוס הרי יש הרבה דברים המעוררים לאדם לילך בדרכי ה' אמנם כבר כתבתי דהעונשים והקללות והארורות שדיבר ה' הם עצמם יבארו שיש טענת אונס ושכולי האי ואולי וכמו שבארתי שהשי"ת בעצמו האומר מי תן והי' לבבם זה להם ליראה אפי' ע"י יראה הלואי ויהי' הלב לגמרי בלבבם וא"כ א"ש סברת התשובה והיינו דקאמר והי' כי יבואו עליך הברכות והקללות וגו' והשבות אל לבבך כנ"ל כדי שתשוב ויהי' הלב בידך ועי"ז ושבת עד ה' כמו שביאר העקרים וא"ש וכמדומה לי שראיתי פי' זה בס' פני ארי' הנדפס מחדש מהרב דק"ק קאמארן נ"י ושוב ראיתי שרק דבר אחד נוגע שם לסברא הנ"ל:

פן יש בכם איש או אשה וגו' והי' בשמעו את דברי האלה והתברך וגו' יש לפרש דהנה קיום הברית והאלה הזאת בפ' נצבים נראה דהוא באה לכרות ברית עמהם ליחד אותם לבדם לה' ולא יהי' לאחר חלק בהם כי הקב"ה יחד לו חומה אחת בעולם אשר עלי' יקרא שמו ואי אפשר לשום אומה ולשון לעמוד ולשרת לה' אלקינו אלא א"כ מתדבקים לאומה ישראלית ולזה זכו מאבותם וזה הוא החיובו כביכול השי"ת לעמו ישראל הם אשר יקראו בשמו ולא לשום אומה ולשון והדבר הזה יש להבין עפ"י מה שאמרו פ"ק דברכות שלש מתנות נתן הקב"ה את אבותינו בגלות ועבדום ועינום ועי"ז יזכו לתורה ויש להבין יותר עפ"י מה שכתב הרדי"א בפ' זו שהשבועה חלה על הבנים עד עולמי עד הואיל וחיוב התורה והמצות עלינו הוא מטעם כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים והם כעבדים כנענים אשר הולך מאד לבן ואי אפשר לבן לפרוק עול האדון ככה בני ישראל וכמאמר הנביא הלא כבני כושיים אתם לי וכו' וכ"ז בבני ישראל אבל בשאר האומות אפי' הי' אומה מקבלת מצות ה' הי' אפשר לבנים לחזור מקבלתם ואינם מורישין לבניו ואין הקב"ה מיחד שמו על דבר אלא א"כ קיים הדבר ההוא לעולמי עד ולכך אין הקב"ה מיחד רק על ישראל או המדבקים עמהם ומתערבין בהם כעבדים נקנים וגם הדבר הזה אשר התחייב הקב"ה כביכול לנו הוא המעורר לנו יותר לאהוב אותו ולפרסם שמו דהנה האיש אשר לוקח יותר מאשה אחת אין השתדלות אחת שלמה וכל אחת מורות היתר מה לי לצרה זאת לעבוד באמת ובלב שלם לבעלי ואחרת ובני' הם יקחו אבל אם אין לו רק אחת ובניו הם בני' וכל אשר לו הוא לה אז החיוב עלי' יותר לאהוב אותו כמו שאמרו בגדר האהבה שאין אהבה אלא לאחד ואי אפשר לאהוב יותר מאחד באמת יכיון שהקב"ה רצה לזכות את ישראל ולאהוב אותם שעי"ז יוגרם אהבתם לו בחר רק בעם אחד שאלו הי' יותר מאחר והי' עוד עם בעולם אשר הי' מקבל המצות אי אפשר לאהוב שניהם ולכך