מהר"ם שיק על התורה קנז

אם יראה את עצמו נגד כוכבי השמים יבוא למידת הענוה כנאמר בתהלים ח' כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת הרמב"ן בפ' וארא כתב על אצבע אלקים הוא דלשון אצבע הוא להקטין הדבר לאפוקי יד ה' וכך אמר כאן אם אראה שמיך הוא מעשה אצבעותיך הוא נגד כלל העולם קטן ומה אנוש כי תזכרנו וכבר נאמר בספרי מוסר דראי' לשמים מביא לידי יראת שמים דישים לנגד עיניו איך אלו ששים ושמחים לעשות רצון קונם וגו' מה אלו שאין מקבלין שכר ולא עונש לא שינו את מידתן וכו' ק"ו אנו וכיון שהשמים ראוי לעורר לנו ליראת שמים א"כ אם חלילה אנו חוטאין יתעורר הדין וכמו שנאמר בתהלים משמים השמעת דין ארץ יראה וגו' ושקטה בקום למשפט אלקים שהאדם מתעורר וקם ע"י המשפט ואדרבה זה יתעורר בו ענוה יראת ה' וממנה יבוא לתשובה ובזה מובן מה שאמרו כל השקפה הוא לרעה דהשקפה היינו הראי' על עניניהם ויחוסיהם נגד אחרים אשר הם עמהם וא"כ אם נראה האדם נגר שאר ברואים אז הוא לרעה שכולם עושים רצון בוראיהם והשקפה ממעלה למטה היינו בערך יחוס האדם נגד צבאי השמים שהם כולם עובדים והאדם הוא מהעוברים יש מזה השקפה אמנם אם באמת האדם לנגד העולם האמצעי וכ"ש נגד העולם העליון בתחתית המדרגה נגד זה יש לו מעלות שאין לעולם העליון ואחד מהם הוא מה שבארתי דברי הש"ס בסנהדרין בפ' ד' מיתות אמרו בשעה שרצה הקב"ה לברוא אדם אמר למלאכי השרת נעשה אדם בצלמינו אמרו מה אנוש כי תזכרנו נתן הקב"ה אצבעו ביניהם ושורפן וכו' עיי"ש, ונראה ביאורו האדם נתעלה במדרגתו להיות כאלקים שיוכל להשפיע מדרגתו לאחרים הן מחכמתו הן שבעצמותו הן מעירו שחוצו לו יוכל להשפיע לאחרים ולהחיות נפש נדכאים וזה ג"כ בצלמינו כדמותינו ואין זה רק חשיבות גרידא אלא שעי"ז לפעמים זכות הרבים תלוי' בו וכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, וזה נראה שרמז המאמר נתן אצבעו ביניהם שהקב"ה נתן אצבעו של אדם מה שהוא יכול ליתן ולהשפיע מטובו וליתן אצבעו לאחרים ובזה נתעלה האדם ממלאכים זה נתן ביניהם ובזה שרף טענתם אע"ג שהוא חלוש ועלול לחטוא ע"י שאפשר שזכות הרבים תלוי' בו והמזכה רבים אין חטא בא על ידו וא"כ אין טענתן טענה מה אנוש וגו' דעלול לחטוא אפי' לדיק דאל תאמין בעצמך נאמר דכבר יש תקנה לזה וע"י שפלותי היא צריך זה לזה ואיש את רעהו יעזורו וא"ש וזה נראה כוונת רש"י הנ"ל כל השקפה ממדרגת המלאכים על בני אדם הוא לרעה כדלעיל חוץ מהשקיפה ממעון קדשך אע"ג היא מעולם העליון אפ"ה גדול מתנות עניים שמהפך מידת הדין למידת הרחמים שזה אינו שייך אצל העולם העליון ואדרבה חסרונו מביא לדבר גדול לזכות הרבים וא"ש:

ועוד יש לאדם ב' מעלות אחד מעלות הבחיר' שהיא עצמו בוחר בטוב וכמו שפי' המפרשים ויהושע בן יהוצדק עומד לפני המלאך ו שנון על ימינו ר"ל שע"י שעומד עליו לשטנו והאדם צריך לכובשי עי"ז נתעלה מדרגתו למעלה ממלאכים ועי"ז אמרו חז"ל שבמקום שבעלי תשובה עומדים אי צדיקים גמורים יכולים לעמוד מטעם שבעל תשובה צריך לכבוש יותר, והנה עוד מדרגה גדולה לאדם יותר ממלאכי השרת הוא שיוכל לעקור או לתקן הרע ולהביא להיות טוב ולזאת כשמל אברהם אבינו שלח לו הקב"ה מלאכים לבשרו ולהורות שמדרגתו למעלה מהם שהם צריכין לירד מגבהי מרומים ולדמות לבני אדם לצורך האדם לשמשו או להנותו וזה ע"י שהוא יכול לסלק ולעקור הרע ואדרבה עי"ז נתגלה בו אות משמו של הקב"ה ואני מבאר בזה המדרש שאיתא שבשעה שמשה עלה למעלה לשמים אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בנינו מה עשה הקב"ה צר פניו של משה דוגמת אברהם אבינו ואמר להם אין אתם מתביישין מזה שאכלתם אצלו והיינו עפ"י הנ"ל מובן שזה בושה להם שאי אפשר להם לתקן או לסלק הרע משא"כ האדם כדמוכח ממילה שזה נעשה אצל אברהם אבינו הוא בעצמו ובכל ביתו, ובזה אני מפרש מה שאמר הקב"ה בפ' זו ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהי' למטה ובמדרש יש יכול כמוני ת"ל רק למעלה עיי"ש וצריך ביאור ועפ"י האמור נראה לפרש שזה כוונת הקרא בביאור מעלות ישראל שיהי' לראש היינו ע"י השגחה פרטיית שיהי' גאולה שלימה שאין אחרי' גלות ופחד והיינו ולא תהי' לזנב אמנם שוב אמר הטעם והיית רק למעלה שמעלתך לא תהי' רק ע"י שכבשת היצר שלא תהי' למטה אלא משום שהגבהת עצמך ותקנת את הרע ולכך נקט רק ר"ל דבר שהוא מיעוט ורק זה תקנת והעלית וא"ש המדרש יכול כמוני ר"ל שדווקא אם יגבהו