מהר"ם שיק על התורה קנה

ה' ברא' הכל ואב אחד לכולנו וה' אחד בראנו ומדוע נבגוד איש באחיו וא"כ השבת מסוגל לעורר אהבת איש לרעהו ולעשות שלום בין ישראל ובין כל בני ביתו כיון שיום השבת הי' לנו אות שע"ש הי' משנה לכל גלגולת וה' הוא נותן טרף לכל איש ואיש המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר וזה המרבה שלום ודביקות וזה שאמר לעשות את השבת לדורותם ברית עולם שע"י השבת נעשה בכל הדורות ברית אחים בכל העולם וזה עצמו השגחה פרטית הזאת תלמדנו השארת הנפש שאין הקב"ה משרה שכינתו ופעולתו אל על נצחיי דוגמת כלל השמים והארץ הם מעשה ידי ה' והשגחה הפרטיית הוא רק על האדם שיש בו חלק נצחיי וזה שאמר ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם שזה אות שהם נצחיי:

בהפטרה כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'. נראה לבאר בעזה"י כוונת הקרא ונקדים מעיקרא לפרש מה שאמרו בע"ז דף ה' על קרא מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אמר משה לישראל כפוי טובה בני כפוי טובה בשעה שאמר הקב"ה מי יתן הי' לכם לומר אתה תן כפוי טובה שנאמר ונפשינו קצה בלחם הקלוקל וכו' וצריך ביאור, ונראה בעזה"י לפרש ב' דברים יש המעורר לאדם ליראת שמים אחד אם ישים האדם לנגד עיניו את כבודו ואת גדלו של הקב"ה כמה עולמות העליונים וכל אשר בהם גודל מלאכים וכולם משרתים עושי רצונו באימה וביראה מהם יראה את גדלו ואת יקרו ויפול עליו יראה ואימה וכמ"ש הרמב"ם בהלכות יסודי תורה ובס' יסוד ושורש התפילה ובשאר ספרי יראים עיי' שם אז ישים לנגד עיניו אם הי' עומד לפני מלך ב"ו איך יפחד וירעד לבוא בהיכלו ולדבר לפניו כאשר אנו רואין מעשים בכל יום וק"ו לפני מלך גדול ונורא מלך מלכי המלכים הקב"ה וזה ראו ישראל בשעת מתן תורה ביתר שאת ועוז ממה שאפשר לאדם להשיג ומזה נפל עליהם אימה ופחד וכמו שאמר להם משה רבינו ע"ה בפרשת יתרו אל תיראו כי לבעבור כסות אתכם בא אלקים ולמען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו אמר כי לתכלית זה בא להם הקב"ה באופן מאוים ומופחד לא כדי להפחיד בלי תכלית אלא כדי לנסות אותם אם יהי' חביב לאדם השגה ההוא הגדולה במעלה נעימה רוחנית אפי' אם יהי' חיבור עמה אימה לגוף ולמען תהי' יראתו על פניכם יראת הרוממות לבלתי תחטאו בשום אופן כי היראת רוממות הבורא הוא בכל מקום ומקום ובכל אופן ואופן אפי' אם יהי' מוכרח להפסיד עי"ז גופו ומאודו אמנם יש בחינה והעוררת שני המעורר אדם ליראה חולשת גופו ומזגו וגודל הצטרכותו לעניני עוה"ז וכולם אינם בידו ורק ה' יתן חיים ובריאות ודי מחסורו והוא יתן חכמה ודעת והוא ישמור רגלי האדם מלכד ואי אפשר להתקיים בלעדי ה' רגע אחת ואם ישים האדם זאת כנגד עיניו בוודאי יפחד לעבור על דעת קונו והתורה והמצות וכמו שאני מבאר מה שאמרו חז"ל דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ודרשו זה מלשון ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך ופרש"י דכוונת חז"ל על דרך אל תקרא וה אלא מאה וצריך ביאור הרי מה כתיב ואמרתי עפ"י הנ"ל הגמרא הקשה אטו יראה מילתא זוטרתי אמנם להנ"ל אם ישים האדם אל לבו לנגד עיניו איך הוא תלוי ביד ה' וכעין שהביא החובת לבבות בשער משל באסיר אחד אמנם האדם לא ישים זאת לנגד עיניו , איך הוא גר בארץ ואין לו משלו כלום רק משולחן גבו' קא זכי אבל אם יברך בכוונה כל יום ויום מאה ברכות כבר יזכור כמו השונה מאה פעמים והוא שהברכות שונים ולומדים כי הכל ביד ה' והוא המחזיר נשמות לפגרים והוא הנותן שכל ובינה והוא הנותן כל צרכיו ופוקח עורים ומלביש ערומים וכן כולם ואז לא ישכח וכיון שיהי' זה לנגד עיניו ממילא יהי' היראה קל וזה שכוונו חז"ל אל תקרא מה כקו' הש"ס אטו יראה מלתא זוטרתי אלא ע"י מאה ברכות ועכ"פ ע"י חולשת האדם ושהכל מה והוא הנותן תביא האדם לידי יראה, והנה בשעת מתן תורה הראה הקב"ה את רוב גדלו וכמו שאמרו ישראל הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו וכו' ובא להם אימה ופחד גדולה עד שנחלש גופס לקבלו ובקשו ממשה שאין להם כח לקבל זה שלא הי' החדוה והשמחה מן ההשגה ההיא להם שיכריע את האימה ובקשו דבר אתה עמנו ונשמעה וע"ז אמר ה' היטיבו את אשר דברו שבאמת יש להם מקום ליראה אחרת מי יתן ר"ל דמי יתן להם כדלעיל שהכל מה' וממילא והי' לבבם זה להם ליראה שכבר זה כדאי לגרום יראת שמים ולשמור מצותי כל הימים, אמנם זה שייך בבני אדם שאינם כפוי טובה אבל מי שכפוי טובה לא יכיר ע"י זה כמו שאמרו ונפשינו קצה, וזה שאמר משה לישראל אתם