מהר"ם שיק על התורה קמט

כך הוא סדר הלימוד מעיקרא לבורא עולם לידע שיש מצוי ראשון מכוחו הכל נעשה ואח"כ מצות אהבה ואח"כ קנין אהבה וכל זה בהתחלת הדבר אבל אחר זה כשקבלנו מסני התורה ובפינו שמענו שוב אין אנו לומדים להכיר הבורא וחסדו וטובו מיצ"מ אלא ממתן תורה שלמד ואמר לנו כן בהדי' בהתגלות על הר סני וגם אנו היינו שם בנשותנו כנאמר את אשר ישנו פה ואשר איננו פה ואנו צריכין להיות מאמינים בני מאמינים וא"צ למיפתי יצ"מ אלא כנגד השטן ויצה"ר אם באו לפקפק יש לנו השומרין האלו שביד כהה לנער רשעים מן הארץ ע"י יציאת מצרים ונפלאותיו וכיון שאין יצ"מ קודם אי אפשר לצוות על אהבה שבמה יאהוב ה' ועכ"ח צריך קודם עול מצות וע"י הבחינה במצותיו ילוה עליו רוח קדושה וישלח עזרו מקודש ויהי' אפשר לאהוב ה' ואז שייך לצוות על מצות אהבה ולזה לפי' רש"י אצל המניח דהיינו אצל ישראל המאמינים הוא מימינו והי' אם שמוע קבלת תמצית ואח"כ תסובב ממנו מצות שמע ואהבת ואם יבוא רשע לפקפק דהיינו יד כה"ה תנתן לו לאות ולמופת יציאת מצרים בפ' קדש והי' כי יביאך וא"כ א"ש הסידר כפי' רש"י ומיושב היטב קושית התוס' הנ"ל דלכך חלקן לב' ב' שלעולם בפ' קדש וכי יביאך הם ענין אחד מופתים ולימודים על ה' ונפלאותיו ומעשיו והב' שמע והי' אם שמוע והם ענין אחד, דהיינו ציוי מצות מה' אלא שאצל המתחיל דהיינו הקורא הלימודים על ה' מימין שזה צריך קודם ואח"ז המצות משמאל אבל אצל ישראל המניח ומאמין ינוח במנוחת האמת ואמונה הוא בהיפך שמע והי' אם שמוע בימין שע"י והי' אם שמוע מסובב השמע כדלעיל ורק נגד היה"ר השמאל אות ומופת קדש והי' כי יביאך כנלענ"ד נכון דלכך פ' שמע בעינן באמצע, דהוא המרכז והתכלית והפרשיות שבצדדין הם המסייעים והמובילים לזה:

אמרינן בתענית בסופו לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויהכ"פ שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים בכלי לבן שאולין וכו' וצריך ביאור ונראה בעזה"י כבר חלקו ימי האדם לג' חלקים לימי עלי' וימי עמידה וימי ירידה וכן זמן השנה ימי האביב הם דוגמת ימי עליה והנערות וימי תקופת תמוז הם דוגמת ימי עמידה וסוף הקיץ דוגמת ימי ירידה, והנה ימי הירידה הם בעצמן קוראין לאדם פקח עיניך וראה מזיו יקר הצלחת עוה"ז ונועמיו כי אם יגביה כגובה השמים וכהשמש בתקופת תמח משם יורד כי הבל הבלים הכל הבל מעשה העוה"ז הוא הולך וכלה ומתמעט והוא פיחת והולך אבל הנשמה והשכל אדרבה כל שמזקינים. דעת תלמידי חכמים מתתסופף עליהם והוא אות על נצחיותו ועל חשיבתו וזה אפשר לכוון בהושע וי"ו ונשובה, אל ה' וגו' יחיינו מיומים היינו בימי עלי' ועמידה שם צריך עזר רב וסייעתא דשמיא שאז היצה"ר בוער בקרבו אבל ביום השלישי בימי ירידה יקימנו ולהחיותינו בם ונחי' לפניו מעצמו נראה הדרך הטוב וכמדומה לי שכן ראיתי פי' ביערות דבש וכשם שהוא בימי ירידה לאדם כך הימי ירידה של הקיץ ומיעוט וחולשת חמימות השמש תתן לימוד ואור הזה שאין תכלית העולם לצורך עניני העוה"ז ולא יתפתה ומשם תוכל להתמעט מטה מטה ולזאת לא יגבה לבו בהצלחתו ורוב עושרו וכמו שהעיד לן הש"ס כאן בחמשה עשר באב נתמעט כחה של חמה ומאז פוסקין לכרת עץ ע"ג המזבח להרבות אש המזבח כי בלא"ה מתלהב לבו בקרבו ותתפעם רוחו ואש אהבת ה' לעבדן תבער על מזבח לבו ולזאת ראוי משם להוסיף תלמודו בלילה ועי"ז יתוסף שכלו כזקני ת"ח והיינו דקאמר דמוסיפין אהל דלא מוסף יסיף דמתמעט בעניני העוה"ז ולהך פסקה אז מיתת אנשי המדבר כיון שעונש המיתה הי' לטובתם כי ראה השי"ת שלא יוכלו לעמוד בטוב הארץ מרום לבבם כיון שלא הי' האמונה חזקה בקרבם שה' הוא הנותן חיל אבל בזמן שיש לנו שמירה שלא ירום לבבנו שפיר פסקה המיתה וללמדם שרק לטובתן מתו והנה האשה היא שגרמה מיתה ויצה"ר לעולם ע"י אכילת עץ הדעת שהי' לפי דעת מקצת חז"ל עץ גפן וחוה סחטה ענבים ונתנה לאדם ומשם נתגלגל החטא והיצה"ר והמיתה, והנה היה"ר אם הוא מסית את האדם ונתפתה האדם אז הושפל אבל אם האדם כובש את יצרו אדרבה נתרבה מעלתו וגרם היה"ר טוב לעולם כמו שפרשתי בלשון הקרא הוא ישופך ראש ר"ל שהנחש והיה"ר יהי' לו מעלת ראש ואתה תשופנו ויהי' ניסת עקב וכך הוא באשה שגרמה את החטאים את האדם חוטא הושפל כבודה והיא כמחטיא רבים אבל אם העולם חוזר בתשובה אדרבה ע"י היה"ר והחטא נתרבה מעלת האדם ונתרבה מעלת האשה שגרמה את כל החשיבות הזה והיינו דקאמר ביהכ"פ שישראל חוזרים