מהר"ם שיק על התורה קמה

מסבת אחיך האביון ועל ידי מקרה רע אשר קרהו]:

ובזה א"ש נמי מה שפרשתי רש"י אם לא תתן סופך וכו' מדה כנגד מדה, כי פתוח תפתח נגד הב' סיבות הנ"ל ואח"ז אמר השמר לך וגו' דהנה מצות צדקה ראוי ונכון כי האדם הזה חלק מהעולם אשר העשיר שוכן עליו וכמו שאנו רואין בבריאה ברא הקב"ה הלב ושם בו החלק יותר גדול והוא מחלק השלימות לשאר אבריו ככה ג"כ שם חכמה ועושר בבני אדם פרטים ואילו יחלקו לבני בריתם השוכנים אתם רק א"כ שנלמוד זה מבריאה ומלאכת טבע הלב אז כשם שהלב מחלק לאבריו ככה נמי הם חוזרים ומובילים ללב המזון והדם והרוחות ופועלים אחד. על חברו תאמר אמת כי העשיר ראוי שיחלק לשאר בני אדם מזונות אבל נגד זה צריכים הם להיות מוכנע לעשיר ולהוביל לו לשעבדו בכל האפשר להם בגופם וא"כ אם אינם עושין כן תאמר שאסור לרחם עליו כאשר אמרו חז"ל בחולין קל"ג ובתוספתא דע"ז ספ"ז וביארו בחובת לבבות סוף שער עבודת ה' העושה טובה למי שאינו מכירה כזורק אבן למרקולוס ורק בשנת השמיטה צוה הקב"ה להפקיר הכל מבלי שיחזיק לו איש טובה אבל בשאר השנים טובת הנאה לבעלים ובאמת אין ראוי לו לאדם לעשות כן כי המדקדק עם מקבלי טובתו מדקדקין עמו למעלה מדה כנגד מדה וזה קאמר פן יהי' עם לבבך בליעל עם לבבך דייקא שתלמד זה מן לבבך לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ר"ל. שתאמר זה בדרך לעג ותימה שנתקרבה פעם שנת השמיטה אשר חוזר חלילה בכל שבע שנים ליתן בלי החזקת טובה ועתה נתקרב זה ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו ר"ל שתאמר כי אינו מחזיק לך לטובה ואסור ליתן לו וזה סיבה הג' מה שמתירין לעצמם שלא ליתן וע"ז אמר והי' כי יקרא עליך אל ה' האם אתה מכיר טובה לה' והי' בך חטא דכל המדקדק מדקדקין עמו, או פי' הקרא ורעה עינך באחיך שתאמר שהוא רמאי ועי"ז לא תתן ואז כי יקרא עליך אל ה' והי' בך חטא דאיתא בגמרא בואו ונחזיק טובה לרמאין שאלמלא רמאין הי' עולם מתחייב בדין וכיון שאתה מחשיד בני אדם ולא תתן לאשר אינך בקי בטוב מעשיו אז כי יקרא עליך אל ה' והי' בך חטא:

נתון תתן ולא ירע לבבך וגו' נראה דבא להזהיר נגד סיבה החמישית שבני אדם אומרים כי אדרבה עושים עברה אם נותנים' כי כמו שהכילות הוא דרך רע וראוי שיתרחק ממנה ה"נ הפזור ביותר והמבזבז אל יבזבז יותר מחומש וע"ז תאמר חי ר י. התקלקל בהכונתן להרבות ליתן כי כל מעשה פועלת בנפשו ולבו ומרגל לו בהכונה כמו שביאר הרמב"ם פ"ד משמנה פרקיו ובאמת בצדקה כל המוסיף מוסיפים ובחנוני נא בזאת וגו' וא"כ כל הנותן הוא מתעשר וא"כ אדרבה צריך שיתוסף לו הכנה בנפש ליתן הרבה כי תכונה אשר היא בעני ליתן אינו די לעשיר וע"ז אמר כאן נתון תתן ולא ירע לבבך בתתך לו ר"ל שאל תירא שאתה יוצא מגדר האמצעי שהוא הדרך המבחר בנפש כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' א"כ תעשר יותר וצריך לך הכנה יותר ליתן, אח"ז אמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ודבר שהוא תמיד בוודאי אינו במקרה ועכ"ח שהוא בהשגחה וכנ"ל שצריך לטובת בני האדם להכיר כי הכסף הוא רק כלי ואלמלא כולם עשירים לא היה מגיע ממנו התועלת וכיון שהוא רק כלי על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח וגו'. בהפטרה עניה סוערה לא נוחמה, הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבוליך לאבני חפץ וכל בניך לימודי ה' ובש"ס ר"פ הספינה אמרי דפליגו תרי מלאכי ותרי אמוראי במערבא מאי כדכד חד אמר שוהם וחד אמר ישפה אמר הקב"ה כדין וכדין והוא מאמר תמוה וצריך ביאור ומלבד זה מאי שייטא דיעד הנחמה בכל מיני אבנים טובות ומאי מדה כנגד מדה איכא והנראה בעזה"י הנה מעלת ישראל נאמר שהם עין שבאומות וכמו שביאר במעשה ה' דמידה המגונה קשה עורף נאמר' ג"כ לשבח כמו שביקש משה רע"ה ילך נא ה' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא דישראל הם עזין וממידתם לעמוד נגד דבר הקשה ונגד הפיתוים של אוה"ע וכן נגד הצרות ויסורים כדי להעבירם ולכך נקראו בית יעקב אבן ישראל שצריך להיות קשה כאבן שלא להניח עצמו להסית בדברו חלקלקות ולא להכריח ע"י עינוי ועונש יסורין או מיתה לעבור ולכפור בתורה והוא המידה שעמדה לנו ולאבותינו לקיימנו עד היום הזה אם שמידת קשה עורף היא מידה מגונה לנו ולכל בני ישראל הוא מוכרחיים והרואה אחרית מראש הוא שנתנה לנו מראש יחוסנו ומיוסף אשר כל ישראל נקרא עליו שהיה