מהר"ם שיק על התורה קמג

למדו בשביל הרבים התלוים בו' [ויהיה מ"ם של מלת מאחיו מ"ם הסיבה כלומר בשביל אחיו דהיינו זכות הרבים] שלא יסמוך ע"ז אלא יכתוב לו המשנה תורה למען יבוא לדרך השוה וילמד איך צריך האדם לירא וכל שגדול מחבירו יצרו גדול ולבלתי סור מן המצוה ר"ל המצוה של מינוי המלך שנצטוו למנותו לא יסור מזה ימין או שמאל יינו הקצות אשר הבחירה באמצע ביניהם [ולבלתי סור מן המצוה פירושו שלא יבא הסרה מן המצוה כלומר ע"י מצות מנוי המלך] וזה שאמר נמי שם בפרקי אבות ובטוב העולם נידון או שע"י הטוב אשר כבר נידע וניכר בעולם העולם כדין שיוכל ללמוד מהם או שהטוב והעולם הם ביחוס ובדין שוה דהיינו לפי העולם ולפי מה שהעולם פועל יותר נתרבה ג"כ הטוב והכל לפי רוב המעשה לפי מעשיו נתרבה ג"כ הטוב והכלל ומילתא אלבישייהו יקירא ועפ"י רוב המעשה יראה שהטוב הוא הכלל והכלל שישיג זה ויתברך בכל הוא הברכה לפי רוב המעשה אבל כ"ז שהוא רק טוב בעיניו [נראה כוונתו דכ"ז שהוא טוב בעיניו כלומר שאינו מרבה במעשים ועושה רק עפ"י שכלו אז העולם נדון ושוה גם כן בעיניו כלומר עדיין פועל עליו העולם הזה עם תאוות שלו קשה לו למצוא הדרך דרך האמת ולראות ולהשיג ה והבן] אז עדיין העולם נדון ושוה ג"כ בעיניו כי מדריגת הכל הוא יותר ממדרגת טוב:

ועד"ז היה מדרגת דוד הע"ה שלא היה בוחר לעצמו רק מה שצוה ה' ולכך כרת ה' עמו ברית עולם ולכך אמר בהפטרה. בישעיה נ"ד הטו אזניכם ולכו אלי שאפו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים מדמה זה לדוד שדוד זכה לזה ע"י שהשליך נפשו ושכלו מנגד ורק על ר' שם מבטחו וה' היה מדריכו בדרך כנאמר ה' אורי וישעי ממי אירא וגו' וזה אמר שאם יטו אזנם ואזנם לשון אוזן וחוקר דהיינו לשון מאזנים ר"ל הבנה וחקירתם שיטו זה וילכו לה' לשמוע ממנו ואז ותחי נפשכם ויהיה לברית עולם כדוד:

גמרא עירובין דף כ"ב אמרינן הגיהנם יש לו ג' פתחים חד במדבר שנא' וגו' וחד בים וגו' וחד בירושלים שנא' וגו' יש לפרש שרמזו דג' דברים הם סבה לבוא לגהינים והם הפתחים אחד המדבר ר"ל אשר לא ידעו ולא יבינו ועושים עצמם כמתגאים רוצים בכבוד המוציא את האדם מן העולם וזה הוא מדבר והוא לשון מדברנא דאומתא לשון מנהיג רוצה בשררה והב' הוא התאוה שנמשל לים שהוא ג"כ מוציא את האדם מן העולם והג' הוא הרואה עצמו שלם ונראה לו שעינו גדולה וסובר שהוא חכם בעיני' וזה הוא ירושלים שהוא מחובר מיראה שלם והכוונה כאן שדעתו שהוא רואה שלם שראייתו שלימה והולך בשרירות לבו והוא האפקוריס הם הפתחי גהינם אבל בהיפך המטה אזנו לשמוע בקול ה' הוא המחיה נפשו:

כי יהי' בך אביון מאחד אחיך וגו' הנה אם אמנם העשירות אחת מהמתנות אשר נתן ה' לברואיו ועל הטפה יאמר אם רש אם עשיר יהי' וכמאמר הש"ס פ' המפלת ודייקא הש"ס דעל הטפה נגזר מאי יהי' בסופה דהיינו מצד החומר ולא מצד הנפש מ"מ הואיל ועל צדיק ורשע לא קאמר והדבר עומד בידו ע"י הנפש אשר נפוח באפו אשר חלק ה' לה כל כך כח להכניע את גופה תחתיה לעמוד למשמרתה ככל אשר תצוה עליו והוא רק כלי להגעת תכליתה וא"כ אף אם נגזר על חכמה גבורה עושר היינו בבחינת עצמם לצורך גופם אבל כל הג' מעלות האלה בבחינת כלי להנפש ולא למענם כי אם לעשות מהעושר חסד וצדקה ולעמוד לשרת לפני ה' אלקיו ע"ז לא נגזר ונידון כפי השגחת ה' ועל דרך זה נאמר דאין מזל לישראל אבל הואיל ואנחנו קרוצי חומר והן בקדושיו לא יאמין והבחירה עומדת ברשותו שאם ירצה לעשות בממון אשר חלק ה' לו דבר לצורך עצמו ולהנות מן נכסי הקדש אשר הקדישו מן השמים לצורך נפשו הי' רשות בידו ולכך אין הקב"ה משנה המזל בקלות כמאמרם בני חיי ומזוני לאו בזכותי' תליא אלא במזלא דשמא יעשה וישתמש מהן לצורכו דהני ג' דברים נאה לצדיקים ונאה לעולם וכפי' המדרש שמואל באבות פ"ו וכדי שלא להכניסם לדבר המסוכן הדבר הזה נעשה [כלומר לשנות המזל] רק בדבר הצורך מאוד [בדבר] שהדרך אשר לפי המזל הוא יותר מסוכן מהדרך השגחיי וא"כ הי' דבר זה לטוב לנו שאין המזל נשתנה לנו וזה כוונתם ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה אבל השאר דברים חכמה עושר אין הקב"ה שואל מעמך שאז הי' הדבר יותר קשה הסנה שישתמש בכל המעלות רק ברצון ה' ולכך השליט הקב"ה את האדם על מעלותיו חכמה גבורה ועושר ולהיות פקיד עליהם