מהר"ם שיק על התורה קמב

פ' ראה ראה אנכי נותן לפניכם וגו' את הקללה אם לא תשמעון וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם הדיוק הזה אשר לא ידעתם קשיא וכי בידיעה תליא מילתא והנראה שביאר לן איך האדם נלכד בעבירה ולפתח חטאת רובץ דעיקר החטא הוא בפתחו לו ואח"כ ממילא נמשך עבירה מעבירה ובחבלי חטאתו יתמך ויפול ברשע אשר בעצמו היה נמנע ומגונה לעשותו אפילו בעיניו אח"כ יפול שם פתאום כמו שביאר נמי שלמה הע"ה במשלי וילך ממדריגה למדריגה לשאול וכפי' הרמב"ן בפ' נצבים על פסוק למען ספות הרוה את הצמיאה ולכך יעד להם השי"ת הברכה והקללה לאיים אותם ולא סגי' לי' להשמיע מכלל ברכה הקללה כי האדם יסבור שאפי' לא ישמע ולא יעסוק בתורה מ"מ יעשה רצון ה' וממילא יהיה חלקו בברכה לכך קמ"ל דקללה יהיה אם לא תשמעו שעי"ז יבואו לידי ע"ז אשר לא ידעתם ר"ל אשר הם בעצמם לא חשבו כזה לכך צריך שמירה גדולה הואיל ונופת תיטופנה שפתי זרה צריך איום והגזמה גדולה שישים האדם ללבו כי הפתח והתחלה לעבירה, הוא העיקרית ויהיה חכם ורואה את הנולד כי מרה יהיה באחרונה ולא ישים את עינו רק במה שלפניו ועד"ז אני מפרש במשלי עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו לנגדך ר"ל עפ"י הנ"ל ישים. התעוררת לאדם שיתבונן אחריתו ולא ישים עיניו רק לנוכח כי עין האדם אם לא יתבונן בעין הפנימי להבין הנולד ראיית עיניו תביאהו לבסוף בדבר שהוא אפי' לנגדו והמגונת אפי' אצלו כי העין רואה במהירות מבלי משים לנצח יאבדו כנאמר באיוב שאם נסע יתרם בם היינו היתרות והמעלה שבאדם ומבלי משים לנצח יאבדו ועל שם המהירות אשר חוש הראיה מהיר במלאכתו יותר משאר חושים נראה שנקראת הראי' עפעף לשון עוף והתעופף וזה שאמר עיניך לנכח יביטו ר"ל שאם עיניך יראו רק מה שהוא לפניהם ונוכחיהם אז ע"י מהירות חוש הזה יביא אותך שתמצא לישר ותצדיק אפי' דבר שהוא בעצמו לנגדך וזה שאמר ועפעפיך דהיינו מהירות הראיה מבלי הבנה יישירו ר"ל תמצא ותקיים ליושר דבר שהוא לנגדך:

אמנם מצד זה בעצמו שכל דרך איש ישר בעיניו והעין הרואה הוא פועל בחוזק על גוף האדם להטותו למה שמקובל בעיניו צריך שיהיה האדם גבר על חטאיו וישים גם הדרך הטוב לנגד עיניו כאילו בעיניו יראה את מוריו וכאילו דרך הישר עומד לנגדו ופועל כל חושיו ורק עד"ז אפשר שיהיה לו כח ואפשרות להיות בוחר בטוב ולהיות בעל בחירה, אמנם במה יקנה זה שיהיה הטוב לנגד עינו זה אי אפשר לקנות אלא עפ"י תורת ה' להגות בה וראה עין בעין אשר פעל ה' לנו מימי קדם והדרך אשר נתן לנו תורת אמת ואיך יעד לנו את כל אלה' והגיד מראשית אחרית מה יהיה בסופנו ועי"ז יהיה הדרך הטוב ג"כ לנגד עיניו ויפעל על חושיו ועד"ז יש לפרש דברי התנא דאבות פ"ד הכל צפוי והרשות נתונה וגו' יש לפרש הדרך הטוב והכולל הכל הוא הנקרא הכל ע"ד שפי' הרמב"ן וה' בירך את אברהם בכל וגו' ובמדרש וברש"י שם בת היתה לו ובכל שמה עיי"ש עכ"פ המדה טובה הכוללת והשי"ת בעצמו נקרא כל וזה שאמר הכל צפוי אין הטוב בא לאדם רק בדרך השכל והחקירה אלא הוא צפוי ונראה ועי"ז הרשות נתונה והבחירה אפשריית דכשם שהעין רואה והלב חומד נגד זה יש שוב ראיה חושיית מה שעשה ה' ומה שיעשה הכל כתוב בספר תורת ה' והוא הנותנת הבחירה:

אמנם לפי"ז כל שהעין והראיה חושיית פועל יותר עליו צריך שיפעל על עצמו מצד אחר בראיית חושיית התורה ולהבין ללבו ולהשים לנגד עיניו ולכך צותה לנו התורה במלך שהחושים עוד יותר פועלים עליו להטות לתאוות עוה"ז שצריך שיכתוב לו משנה התורה לומר שצריך שיראה שיהיה שוה ומשוה להיות בעל בחירה וכשם שהתאוות פועלים עליו יותר כך צריך שיפעל על עצמו מצד אחר דהיינו מצד השכל ומצד הטוב ולכך יכתוב לו משנה תורה וקרא בו כל ימי חייו יראה איך התורה הגידה מראשית אחרית וזה יביא אותו לראות את הנולד לבלתי רום לבבו מאחיו. לומר שאין צריך זהירות יתירה ושכלו גדול יותר משאר אחיו וכשם שהתאוה יכולה להתגבר עליו יותר כך יאמר ששכלו גדול יותר וע"ד שאמר שהע' אני ארבה ולא אטה ולבב נקרא הרבה בלת' השכל ה' צוה עליו שלא ירים לבבו מאחיו לומ' שא"צ לזהירות או שיאמר א"צ זהירות כי ה' ישטו