מהר"ם שיק על התורה קמא

ה' והיינו שמזה שה' אלקיך וכל חייך רק בהשגחה עי"ז תהי' ירא ועי"ז אותו תעבוד:

ובו תדבק ובשמו תשבע וגו' ונראה לבאר עפ"י מה שבארתי מה שאמרו חז"ל במנחות בפ' הקומץ רבה עוה"ז נברא בה"א והעוה"ב ביו"ד שנאמר בי' ה' צור עולמים ואמרתי הרמז העוה"ז הוא בה"א שהוא הבל והעוה"ב הוא ביו"ד שהוא העולם היש אמנם לפעמים לפי מעשה האדם העולם הזה הוא עולה היש שכבר אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העולם הזה וא"כ הוא היש ובהיפך ג"כ מי שאינו עובד ה' גם העוה"ב כאילו אינו דמי שטרח בע"ש יאכל בשבת אבל מי שאינו טרח בע"ש אין לו שם מה יאכל וא"כ לפעמים וליש אנשים בין עוה"ז ובין עוה"ב נברא ביו"ד וליש בין עוה"ב ובין עוה"ז נברא בה"א והיינו דקאמר בי' ה' צור עולמים שהב' עולמים הן בין ביו"ד ובין בה"א והיינו דקאמר הקרא הנ"ל ובו תדבק שע"י עבודתו יהי' העוה"ז והעוה"ב דבוקים זה בזה ולא יהי' פירוד ביניהם וגם בין גופך ונפשך לא יהי' פירוד ועד"ז אמר ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום שם חיים נקרא ברבים הזוגי' דבו רמוז חיי עוה"ז ועוה"ב והדבקים בה' חיים כולכם היום בעוה"ז כבר חיים בב' מיני חיות ואז ובשמו תשבע שבזה שאתה נושא ונקרא בשמו כנאמר וכל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יהי' לך כשבועה קיימת בלי תפסוק לעולם כדי שיהי' כבוד שמים תפרסם על ידיך:

ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה' וגו' כבר דקדקו המפרשים מה ענין זה באמצע מעשה העגל ולי נראה כשנדקדק עוד לפי כלל הרמב"ם במורה דלשון חנון אף לא מצינו בקרא אצל השי"ת אלא בענין ע"ז וא"כ הה"ד לשון קצף ונראה דזה הוכיח אותם משה דשורש חטא העגל הי' חסרון אמונה ובטחון בה' אע"ג שסברו שמשה רבינו נעשה עמו דבר מ"מ הי' מאמינים בה' ובטחו בו שלא יטוש ה' את עמו והיו ממתינים עד אשר יגיד ה' להם מה יעשו וא"כ ע"י חוסר אמונה ובטחון באו לחטא ע"ז וכן שאר החטאים תבערה ומסה ואפי' קברות התאוה בא מחוסר אמונה אלא אפי' התאוה לאכילת בשר לא הי' מצד התאוה שכל שפת בסלו אין אדם מתאוה כל כך אילו הי' מאמינים שיבואו במהרה לא"י ויאכלו כל שבעם וכן אם האמינו שאין יד ה' קצרה ליתן הטוב להם ממילא הי' נסתלק התאוה אבל מחוסר האמונה נתרבה התאוה וא"כ כיון ששורש כל העבירות ההם הי' חסרון אמונה ובטחון וזה שורש ע"ז לכך שייך לשון קצף ולכך כיון דמלבד העגל הי' השורש פורה ראש ולענה חסרון אמונה בהם ואפי' נסתלק מעשה העגל נשאר עדיין השורש ולכך הי' צורך להרבות בתפלה מ"ם יום ולא הי' סגי בתפילה הראשונה, וכמו שהקשה הרמב"ן בפ' כי תשא דנהי דפעל התפילה לסלק חטא מעשה ע"ז במה שדנם כדין עע"ז ואם יש דין למטה אין דין למעלה אבל שורש הרע לא נסתלק לכך הרבה והפציר בתפילה מ"ם יום כנגד ארבעים שנה שהלכו במדבר שהי' לתכלית הזה לקבוע בהם אמונה ובטחון לעשותם יצירה חדשה כולד שנשלם במ"ם יום זה הי' תפילת משה וזה שאמר ובתבערה ובמסה ובקברו' התאוה ג"כ היי ענין ושורש ע"ז לכך אמר מקציפים הייתם וגו' ולכך ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום שלכך הוצרך תפילה מ"ם יום לעבירה הנעשה במחשבה ובאמונה קשה יותר כמו שכתב רמב"ם בהלכות תשובה וכמו שאמרו חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה:

פסל לך שני לוחות וגו' ועשית לך ארון עץ וגו' ומשה עשה ארון תחילה וגו' ופרש"י שזה יצא עמם למלחמה וגו' נראה הביאור עפ"י שנאמר אם חומה נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז ואמרו במדרש שם שאם כדלת שיש בה רקבון עיי"ש והיינו שהאדם צריך לעשות ולהיות בעיניו כעץ ולא כאבן ועי"ז ישמור עצמו מרע והיינו פסל לך אבנים שתהיה כאבן שכתוב בו דברות אש דברי תורה הזאת אבל עשית לך ארון עץ שתהי' בעיניך רק כארון עץ שיש בו' רקבון ולכך צריך לעשות זאת מקודם שאדם המתגאה אין דברי תורה נכנסים בו ולכך עשה ארון שהיא שמירה לתורה תחילה שמראה על ענוה ועי"ז ממילא יקבל דברי תורה ויהיה דברי תורה נכנסים ולכך אמר היכן אתנה אם לא אעשה ארון עץ תחילה וארון זה הוא היוצא עם האדם, למלחמת מצוה כיון שהאדם משמר ועושה משמרת לתורה להציל ממלחמת היצר הוא שעומד לנו להציל לנו ממלחמה על אויב החיצון וה' יהי' בעזרנו ויגאלנו במהר' ביומנו אמן: