מהר"ם שיק על התורה קלט

בעולמות העליונים וליחדם כמו שמבקש ממשה אלא לכל אחד ואחד לפי האפשרות ומי שמשיג יותר מרוב גודל ויכולת ה' וכל העולמות שתלויים בו יהיי' בו יראה יותר ובזה א"ש אין לגבי משה מלתא זוטרתא שהרי כבר קיבל כל אחד בהר סיני והיינו כלי גדול ויש לו וב' סברות הם כן נראה לי לפרש או שהכוונה שהמון אינם יודעין זה שכבר נשקע היראה בהר סיני ושכל הנפשות היו שם ורק משה ידעו וכמו שאמר לא אתכם לבדכם כרת ה' ברית וגו' והיינו לגבי משה שידע זאת הוא זוטר וגם כיון שאם ישים האדם זה יום מתן תורה ודור של משה נגד עיניו גם זה יועיל ליראת השם דזכירת יציאת מצרים ויום מתן תורה מועיל ליראה וזה אין לגבי משה וגם זה ניחא ומכוון האמת לענ"ד וה' ידריכנו בדרך אמת וליתן בלבינו לירא ולאהבה את שמו הגדול ונזכה לראות בנחמות ציון וירושלים בב"א:

בברכות פ' אין עומדין על הקרא דמה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך פריך אטו יראה מלתא זוטרתי הוא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו כאילו הוא קטן ואם מבקשין ממנו כלי קטן ואין לו דומה עליו כאילו הוא כלי גדול והמאמר תמוה וכבר דיברו המפרשים בו וגם אני בארתי במקום אחר וכעת נראה לי בעזה"י לבאר עפ"י פשוטו הנה בוודאי הקושיא היא גדולה מלבד שהיראה עצמה דבר גדול גם הקרא מסיים ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולשמור מצותיו וחוקיו וא"כ מה נשאר עוד מה שאינו שואל ואיך יתכן שע"ז שייך לשון מה ה' שואל:

אמנם נראה שהתורה עצמה מיישב קושיא זו ונפתח במשל פינו שני בני אדם אחד בנה בית גדול אבל עומד ליפול בעד אלף זהובים והשני קנה בעד עשרת אלפים בירה גדולה מיוסדת ומתוקנת בצורה בשמים והרבה שדות וכרמים השייכים לה אשר שוה עשרה רבוא אם נשער את המקח הזה אחד כנגד חברו אז נחליט השני שקנה הבירה נתן דבר מיעט לפי ערך מה שקנה ונקנה לו ע"י מה שנתן עשרת אלפים והראשון נתן הרבה מאוד לפי ערך קנינו וכך הוא הנמשל באמת התורה והיראה קשה השגה וכנאמר לא יערכנה כסף זהב וגו' וכנאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תתפשב' אז תבין יראת ה' וגו' ורק בטורח וביגיעה נמצאו התורה והיראה ויגעת ומצאת תאמין וגו' אמרו חז"ל דהיינו אע"ג שצריך יגיעה אפ"ה לא יהי' היגיעה חשוב בעיניו כלל שמציאה ימצא ולפי ערך שימצא אין יגיעה וכל ממונו שבזבז עבורה נחשב כלל וכל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה תכן ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ותגבי' אותו על כל הנבראים וזה צריך שישים האדם נגד עיניו וזה ייקיל עליו דרכו ולא יהי' יגיעה וכסף נחשב למאומה אם ישים לנגד עיניו שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו' כיון לכל מפרסמי שמו ברבים ובשביל זה נברא העולם והיינו הן לה' אלקיך וגו' בשביל שה' אלקיך שאתה מפרסמו ומקרב עצמך לו בשביל זה נברא השמים והארץ וכל אשר בה וגו' ולכך אפי' יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו וכ"ש אם ישים נגד עיניו גם דבר הפוכו פחותות העוה"ז ובלתי קיומו כאשר קרא שלמה הע"ה הבל הבלים הכל הבל וגו' וכל אשר יטרח עבור העוה"ז אפי' אם יהי' מעט אינו כדאי שיבזבז עבורה דאגה וטורח והשתדלות וזה נראה היטב כוונת חז"ל שאם אמנם האמת כך אבל האדם לא יבין חשיבות התורה והמצות ועד אנה הדברים מגיעים ובהיפך שגם זאת לא יראה האדם חסרונו עניני העוה"ז ומי ידע זאת יותר ממשה רבינו ע"ה שעלה למעלה וראה וידע עד היכן הדברים מגיעים ואמר האזינו השמים ואדברה מצד מה שהתורה מגבי' האדם לשמים ומצד פחיתות העוה"ז ופחיתות האיש הדומה לארץ כשאינו שומע ולזאת תשמע הארן אמרי פי וזה שאמרו חז"ל ליישב הקו' הגדולה אטו יראה מילתא זוטרתי הוא וכ"ש לפי מה שהצענו הקו' עוד יותר ומתרץ אין לגבי משה שראה חשיבות ומעלות התורה והמצות ואיך קונה אדם עי"ז העולם עליו שפיר ראה וביאר לישראל שכל טורח והוצאה יהי' עה לנגד עיניו וקונה למשל בעד עשרת אלפים דבר שאין ערך וקצבה לחשיבתו בוודאי נקרא מה וע"ז אמרו משל שמבקשין מאדם כלי גדול ויש לו ר"ל ע"י הבקשה והנתינה לכלי גדול יקנה הי"ש ש"י עולמות בוודאי נקרא דבר קטן וכ"ש אם ישים גם דבר הפוכו נגד עיניו שאפי' מבקשין כלי קטן אבל אין לו שעי"ז יקנה רק דבר שאין לו ואין לו' קיום בוודאי היגיעה לצורכי העוה"ז יהי' בעיניו לטרחא רבה וטרחא לעוה"ב יהי' בעיניו לדבר קל וא"ש ומובן היטב: