מהר"ם שיק על התורה קלח

על פניהם וגו' וכאן בפ' ואתחנן אמר ה' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ר"ל. מי יתן שיבינו שבאמת לא בא להם להכשיר אותו ולעשות אותן שלימים כק"ו הנ"ל וכהשגתם שאפי' בכפליים כזה אינם ראויים אלא למען תהיה יראת ה' קבוע בהם כל הימים וזה שבת קול יוצאת מהר חורב בכל דור ודור אפי' בפחותי ערך שהרי גם אז דיבר ה' אל כל הקהל והיו משונים במדרגתם ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואינו מבקש מכל אחד אלא לפי כוחו וכנאמר בפ' האזינו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכפרש"י שם ע"ז קרא דאיוב דלא מצאנוך שגיא כח כשבא ליתן תורה נגלה עליהם מד' רוחות עיי"ש:

ואפילו מי שאין לו פנאי והוא מוטרד עי' עסקיו להחיות נפשו הלא גם בהר חורב לא היה לשם מה לאכול אלא שה' פרנסם וכמו שאמרו חז"ל על ירמיה שנאמר הדור אתם ראו דבר ה' שהוציא להם צנצנת המן שבזה כלכל ה' אבותיכם וא"כ שפיר אומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שא נם מאמינים בזה שע"י התורה יוכל השי"ת לפרנס וכנאמר בפ' זו כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם והיינו דמסיים ואומר והלוחות מעשה אלקים המה וגו' חרות אל תקרי חרות אלא חירות היינו כעין שאמרו לעיל באבות שכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א ואמר שם כל העוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה וגו' דהיינו העוסק בתורה לשמה דהיינו בתלמוד תורה שאין כוונתו אלא בה ולומדה בעבודה זה מתעלה למעלה מן המזל וחי חיי השגח':

ועכ"פ כיון שכבר קיבל כל האדם חשקו בתורה ונשתקע בכל אדם אמונה ויראה אלא שהיצה"ר מסלק היראה מעל פניו ומטריד אותו בחלאות תאוותיו שהם מחפים על היראה כמו עפר על אוצר בבטן אדמה והוא חשוב אצל הקב"ה והיינו שאין דבר גנוז אצל הקב"ה אלא יראה אע"ג שקיבל מסיני מ"מ הוא גנוז באדם וברשותו ובבחירתו אם רוצה לגלות את היראה או להניחה טמון בקרבו ולכך אמר לעיל שאין להקב"ה בבית גנזיו שיהי' גנוז אצל הקב"ה אלא יראה הוא גנוזה אצלו דאילו צדיק ורשע לא קאמר וכעין שמי' הבינה לעיתים הנסתרות לה' אלקינו וגו' עיי"ש וזאת היראה תכלית הבריאם כנאמר סוף קהלת כי זה כל האדם ר"ל רק הואיל שהוא אפשרות לכל העולם עכ"ח זה תכלית העולם שהתכלית עכ"ח דבר שהוא אפשרי השגה לכל אדם וכמו שהארכתי בזה במקום. אחר והיינו דאמר ר"ח הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וממילא עכ"ח זה תכליתו והיינו דמביא ראי' מקרא דמה ה' אלקיך שואל מעמך ר"ל הלא שום דבר אינו ברשותך ועכ"ח רק יראה שואל ה' ועפ"ז ל"ק כלל קושית הש"ס אטו יראה מלתא זוטרתא היא דאין הכוונה כלל להקטין השאלה אלא לברר מה אפשר שישאל ממך שהרי במדבר ראית כי הכל בידי שמים בני חיי ומזוני בידו ויינו ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך וא"כ קשה מאי פריך הש"ס:

ונראה שאמת כוונת הש"ס דהאי קושיא אטו יראה מלתא זוטרתי ר"ח הוא דקאמר להכריח דבריו דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"ד שפי' וע"ז מדחה אין לגבי משה מלתא זוטרתי הוא ואין ראי' לר"ח. מהגהמחז"ל] דאי משום הא דלעיל לא הי' צריך משה להכריח להם מכח הראי' שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בלא"ה ראו אז ישראל ושמעו מהר סיני והבינו שאין להם תכלית אחר מפי משה ואותות ה' ואם עברו ונענשו וא"כ לגבי משה רבינו עכ"ח אין הפי' כר' חנינא אלא מלתא זוטרתא הוא ובא להם ללמד שהוא קל השגה וחזרה שוב הקושיא וע"ז משני משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו הוא קטן והיינו דהנה מכח שקיבלו ישראל מידת היראה וכבר שקוע בנו ואין צריך רק לסלק המחיצות והמסכים ממנו וכבר כתב העקרים שנר שכבר דלק פעם אחת קל יותר להדליק שכבר יש לו טבע זה כך הואיל וכבר קבלה נפשנו התורה והיראה מהר סיני הוא קל וזה שאמר ועתה כיון שכבר קבלת זאת על הר סיני מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וזה שאמרו כלי גדול ויש לומר היינו שכבר טמון בו אלא שצריך להגלות הוא קטן ועוד מניעה אחר כיון שברי לו שישיג זה עצמו מקל הטרחא שקודם השגתו יודע שבוודאי ישיג משא"כ במילי דעלמא וא"ש ואם נרצה לפרש לגבי משה כפשטא נאמר שכיוון בזה שאין הקב"ה מבקש יראת ה' והמון בני אדם כמו שמבקש ממשה רבינו אלא מכל אחד לפי כוחו כמו שבארנו למעלה והיינו דקאמר ודייקא מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך דייק בשם אלקיך לפי מה שאתה משיג ממנו לפי כחך ואינו מבקש ממך שתדבק נפשך