מהר"ם שיק על התורה קלה

מלחמות ה' נגד כל הקמים נגד התורה ובכל הנ"ל היה עניו והצנע לכת עם ה' אלהיך ועליו יש להתאונן כמו שאמרו חז"ל שקולה מיתת צדיקים כחורבן בית אלהינו שנתמעט התורה ורוח הקדושה ורשעים גברו בארץ בחרבן בית המקדש כן יש לדאוג במיתת הצדיק כנ"ל ואמר חכמז"ל למה נסמך מיתת אהרן לשבירת הלוחות ללמד דקשה לפני הקב"ה מיתת הצדיק כיום שנשתברו הלוחות :

וההמשך לזה נראה להבין עפ"י מה שאמרתי ליישב קושית התוס' בשבת פרק ר"ע דאמר ג' דברים עשה משה רבינו מדעתו והשי"ת הסכים עמו וחדא מני' ששיבר הלוחות עיי"ש והקשה התוס' הא אמרינן התם דמשה רבינו למד ק"ו מפסח דכתיב כל בן נכר לא יאכל בו וכו' וק"ו הא ניתן לדרוש מעצמו והוא דין תורה ולמה אמרו שעשה דין זה מעצמו:

ונראה ליישב בעזה"י דכבר אמרתי לפרש הקרא ויהי כי קרב משה אל המחנה וירא את העגל ואת המחילות ויחר למשה ויש ח את הלוחות מידיו וישבר אותם תחת ההר דלמה דווקא כי קרב אל המחנה חרה אפו הרי כבר נודע לו זה בשמים שישראל עשו את העגל ואמרתי הנה הכוזרי ומסאב"ע השכילו להקל חטא העגל מעל ישראל ואמרו שחלילה לא האמינו ישראל בעגל מסכה אלא שבקשו מאהרן שיעשו להם דבר שישכון עליו רוח ה' כי אמרו האדם הוא חליש ביראתו ולא סגי לי' בידיעה שעיני ה' משוטטת בכל הארץ ובזה יכניע יצרו כי עינו ולבו תרי סרסורי דעבירה ובידיעה הנ"ל לא סגי לקום האחד נגד השני סרסורי ולכן אמרו שגם בראי' צריכין להם שיהי' להם דבר מה רוחני המאירם והמזכירם שה' שוכן בארץ וכעין שהשי"ת בעצמו צוה להם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכו' וגם חז"ל אמרו שאכלו פגה והיינו כדעת הכוזרי הנ"ל וא"כ ניהו שעברו על לאווין דאורייתא לא תעשה לך פסל וכו' מ"מ לא האמינו בע"ז והוקל החטא הרבה מאוד אמנם פשטא דקרא לא נראה כן וכן מנ"ל מה שעשה משה עמהם נראה שדנם לגמרי כעובדי ע"ז ולכאורה נראה סברא נגד הכוזרי דהשכל נותן אם אדם משלים את עצמו וקונה שלימות או כלי וחפץ חדש מה שלא היה לו הוא משמח אותו וחז"ל תיקנו על שמחה זו ברכת שהחיינו אמנם אם אדם רואה בעצמו חולשה וחולי וצריך הוא לתקן החסרון שיהיה דוגמת אחר ע"ז לא שייך שמחה וששון כי לשמחה זו מה הוא עושה:

וזה נראה שהיה סברת משה רבינו ע"ש שאי אפשר לומר שלא היה להם עי"ז ממש דא"כ מה זו שמחה ולכן כאשר בא אל המחנה וירא את העגל ומחולות חרה אפו וישלך את הלוחות וישבר אותם תחת ההר וא"כ מיושב קושיות התוספות דוודאי שפיר אמרו חז"ל דלמד ק"ו מפסח מיהו זה שייך אם הוא עי"ז ממש אלא דהוא גופא נ"ל דלמא ככתרי הנ"ל אלא דמשה הכריח כן מסברתו הנ"ל וע"ז שאמרו שהסכים השי"ת עמו דשפיר גמיר משה דכיוון האמת וממילא שוב יש ק"ו וא"ש קושית התוס':

אמנם הוא גופא תיקשי איך אפשר שסרו מהר מן הדרך אשר צוה ה' ונראה שזה היה שאלת ישעיה הנביא באיכה היתה לזונה קרי' כאמנה שאיך אפשר זה שיתהפך קרי' נאמנה שהיתה באומן ובחוזק נתהפכה פכה וגו' והכוונה בוודאי אם היה ישראל אדוקים בה' בכלל לבבם' ולא היה בהם שום תערובות והיה תושם כברם בוודאי לא היה מתקלקלים אבל מכח שהי' כספם מעורב בסיגים:

[ע"כ מצאתי]:

ויקחו בידם מפרי הארץ. וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו ולא אביתם לעלות, ופרש"י שיהושע וכלב אמרו טובה הארץ והרמב"ן הקשה עליו דא"כ מאי הוכיח אותם ע"ז הרי כדין עשו ששמעו מפי רבים והאמינו ברבים יותר מדברי יחיד, ונראה בעזה"י ליישב דבלא"ה צריך ביאור כל האריכות שסיפר משה מה שאמרו אנה אנחנו עולים וכו' ומה שאמר להם ואומר עליכם לא תערצון וגו' ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' יגו' ההולך לפניכם וגו':

ונראה עפ"י מה שביאר, מורי הגאון בעל חתם סופר זצ"ל את הקרא לא תהי' אחרי רבים לרעות וגו' ולא תענה עלי ריב לנטות אחרי רבים להטות עפ"י משל דשאלו לחכם מחכמי' ורופא ישראל דהרי רוב מאמינים שאר אמונות ולמה אין הישראלים הולכים אחר הרוב כדכתיב בתורה והשב ע"פ משל שהוא הלך לבקר אותו השר בשוק ומבוי זאת ומצאו אותו רעיו ואוהביו ואמרו שלא ילך לשוק שהוא כי אינו דר שם אלא במקום פלוני ואפ"ה הייתי מהלך רק במקום שידוע