מהר"ם שיק על התורה קלד

והנה רבותי לא לדרשא קאתינא היום דהנה היום הזה הוא אשר עליו אמרו חכמז"ל גוים מרקדין בהיכלו הוא זין אב שבאו גוים בהיכל שאם אמנם כבר מעשרה בטבת בא העיר במצור ובי"ז בתמוז הובקעה העיר וכבר היה עת צרה ליעקב לאושר העוה"ז דחולל ממלכה ושרי' אבל עדיין הקדושה נבואה והתורה אשר חוברה לה לא חוללה עד היום המר החשוך שהחשיך עיני ישראל ובאו גוים בהיכל ופסק הקדושה ורוח נבואה ועל זה נאמר על זה דוה לבנו היינו לב מקים המידות ותאוות מקור כל המעשים נעשה דוה כאשה נדה מרוחק מבעלה מהשי"ת וטל אלה אשכה עינינו הוא העיון והמוח משכן השכל הוחשך מאור התורה בזה שהר ציון שמם ופסק הקדושה ושועלים הלכו בו וע"ז נקבע יום המר תשעה באב שאפי' אין צרה צריכין להתענות דמ"מ בטלה הקדושה ומקור התורה וכמו שכ' התוס' בר"ה דחרבן בית המקדש תקיפה לן והיינו כנ"ל חרבן הנפשיי זה הוא אפילו אין צרה ולכן אסור בלימוד התורה בט' באב כי כל זמן שהתורה קיימת אין כאן אבילות בעצם ובמדרש איכה אלו זכיתם הייתם קורין בתורה ואשבור מוטות עולכם ועכשיו שלא זכיתם אתם קורין נשקד עול פשעי בידו דתורה תבלין לכל ע"ל דהמקבל עול תורה מעבירין עול מלכות וכו' ועול היצה"ר דתורה תבלין כנגדו והיינו והייתם קורין בתורה ואשבור מוטות עולכם ועכשיו שלא זכיתם ולא למדתם תורה לשמה ע"כ נשקד עול פשעי וכו' ועכ"פ זה הגמר החרבן וכולל הכל ואיך יאתה לדרוש היום בדרוש וכל שכן שקבענו יום הזה להספד על מיתת הגאון הגדול המפורסם מוה' יהודא אסאד זצ"ל אב"ד בק"ק סערדאהעלי שהלך לעולמו סוף סיון העבר והיה גדול בתורה ובמעשים וראוי לקונן עליו במקרא שדרשו חכמז"ל ריש פרק מי שמתו על פסוק ובניהו בן יהוידע איש חי רב פעלים מקבציאל והכה שני אריאל מואב וירד אל תוך הבור והכה ארי' ביום השלג ופירשו חז"ל איש חי שהצדיקים במיתתן נקראו חיים ורב פעלים מקבציאל שקיבץ וריבץ פעלים לתורה והכה שני אריאל מואב שלא הניח במקדש ראשון ושני כמותו וירד לתוך הבור איכא מ"ד דתבר גזיזא דברדא וטבל וא"ד דלמד ספרא דבי רב ביומא דסתוא והביאור נראה דמפרש לן מצדקת בניהו בן יהוידע שהיה חי באיש דהיינו א' שלא לעצמו בלבד היתה צדקותו שאז כשמת הכל הולך עמו אלא שזכה וזיכה את הרבים שגם במותו נקרא חי ועדיין צדקותו קיים ב' רי פעלים מקבציאל שקיבץ וריבץ פעלים לתורה שזכות הרבים אפשר שעלה לטובת עצמו כדי לזכותו ולהטיב אחריתו וזה אינו משובח אבל המשובח שה בה פעלים לתורה היינו לשמה ואז כולם הם יחד לתכלית אחד לשם ה' והוא מקבציאל ליראה שמים לכבוד שמים הוא המאסף לכל המחנות והכל אחד כנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך והוא הנה שני אריאל מואב והפשטות הוא שהכה ב' גבורים חזקים ממואב ודרש חכמז"ל קשה כמ"ש הרד"ק:

ונראה שאמר במעלה הג' של בניהו שמלבד שהיה גדול בתורה ובמעשה היה עמלו בתורה וללחום נגד המהרסים ועושה נחת רוח לבוראו שכל זמן שרשעים בעולם כעס בעולם וכו' והיא סילק הרע ועשה הטוב לטבע קיים שלא הניח מלחמה כזאת לא במקדש ראשון ושני וגם בו היה מתאחד רוחו וגבורתו ושר וגדול בגוף וגם מעלת הנפשיי צדקת וטהרת ומשום דקרא לגבורים של מואב אריאל אמרו חכמז"ל דרמז לן על ב' בתי מוקדשים והיינו על פיר' הנ"ל שכוחו וגבורתו צדקת ההוא פעל גם על זמן ארוך לאחריו בזמן ב' בתי מקדש ושלא היה מצטרך בזמן לאחריו מכח מעשיו שכל כך פעל ושוב תמ מעלה הד' והוא ירד והכה בבור אה הארי' ביום השלג לפי דרשת חכז"ל נראה שכיון על ענותנותו ושלא התגאה ע"י מעלותו וכמו שהביא החובת הלבבות באנשים ששבו ממלחמה ואמר החסיד שיכינו למלחמה גדולה מלחמת היצר שלא להתגאות וע"ז מלמדנו איך היה חסיד וגם עניו ושהתחכם שלא היה גדולתו בעיניו כי אם כגזיזא דברדא דישלח דברי הי"ת וימסס וישב רוחו יזלו מים וכאילו לא היה יהיה כל החוזק והתקיפות וגדלו וזה שאמרו דתבר גזיזא דברדא וטבל ולכן נקט ארי' שהוא מתגאה שבחיות והוריד גאותו ע"י דתבר גזיזא ויש אומרים שנטע בעצמו מידת הענוה ע"י ספרא דבי רב תורת כהנים וקרבנות שתכליתם לפי מה שכתב הרמב"ן בשם ר"ח בפ' ויקרא להכניע והיינו ביומא דסתוא דהוא קצר דהיום קצר ולא נחייבא עלמא כיומא דסתוא עכ"פ גם בצדיק הנ"ל היו מתאחדות בו כל המעלות הנ"ל זכה וזיכה את הרבים ולמד ולימד תורה למאות תלמידים תורה לשמה ולחם