מהר"ם שיק על התורה קלב

פ' הדברים ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב ה' אלהיכם יוסף עליכם ככם וכו' איכה אשא לבדי וכו' יש לפרש דהנה כל אשר שלם באמת עליו אין להוסיף דאם שייך תוספת א"כ אינו שלם וממנו אין לגרוע דאם אפשר לגרוע ממנו ואעפי"כ אינו נגרע א"כ אינו עתה שלם אלא ישנו הוספה עליו וכמו שכתב הרד"ק בישעיה א' על פ' שאו מרום עיניכם ועל כן בכל מעשה בראשית כל פרטי ופרטי אלמלי לא היה נברא באותו איברים וגידים וכל אשר בו לא היה שלם וכן אם היה חסר ממנו או יתר עליו דבר מה היה האדם וכל שוכני ארץ חסרים וכן מספר המינים אשר בארץ הם נצרכין כולם ואי אפשר להוסיף ולא לגרוע ולכן קיימין כאשר היה בימי בראשית בלי חסרון והעדפה כלל אמנם האישי המינים הם שייכים בחסר ויתר ואין לומר אם יש שלימות בהרבה אישי מינים א"כ מדוע לא נבראו בימי בראשית מיד הרבה אישי מינים דאין שלמותם בבחינת עצמם כיון דאין תכליתם רק לצורך אדם וביש הרבה בני אדם נצרכין הרבה אישי מינים בעלי חיים משא"כ כיון דנברא אדם יחידי למה יהיה הרבה אישי מינים אמנם על האדם עדיין תקשה למה לא נברא ממנו יותר הרי החוש יעיד ששלימות העולם הוא ע"י הרבת אישי בני אדם אבל לאחר העיון מבואר דהנה שלימות האדם תליה ברבות אוכליה כמאמר שלמה הע"ה בקהלת ה' פ"י היינו מקוצר רוח בני אדם לכלכל את כל משא העולם וכן צרכי בני אדם מרובים ועבודת העולם עבודה רבה ואדם קצר כח ושכלו' איננו שלם וצריך להוציאו לפועל ולכל הדברים האלה תשועה ברוב דעות ורבתי עם אבל האדם קודם שחטא היה שכלו שלם והשכיל משני אדם בלי מספר הכל היה בשכלו בפועל וא"כ לאיזה צורך הרבה בני אדם לענין ההשכלה ולעבודה הרי קודם החטא לא היו צורך לטרוח ולעמול והארץ נתנה פריו בלי עבודה וטורח כדאיתא בשבת פרק במה מדליקין שקודם החטא הוציאה כלי מילת דהיינו הכל צלי טורח עי' שם פירושו וגם צרכי בני אדם לא היה מרובים אבל לאחר החטא שנהפך עליו ונעשה צרכיו מרובות והיה צורך לעבודה מרובה ודעת האדם קצרה ולכן יש צורך לזה הרבה בני אדם אלא דשוב כיון דאדם עלול לחטא אין הרבוי בני אדם טוב וטוב לאדם שלא יברא ושוב הוי שלימות בבריאות אדם אחד ועתה גם בנתינת התורה צריך לעיין בזה אם היה שלימות יותר אם היה עוד יותר מס' ריבוא אמאי לא המתין הקב"ה באמת ליתן התירה עד שיתרבו וכ"ש כיון שכל הרבוי היה בדרך נס אלמלי היה שלימות הכי קצרה יד ה' מלהרבות אותם כפלים מזה המספר ואם אין כאן שלימות יותר מס' ריבוא זה נגד החוש ונגד הברכות שמצינו יוסף ה' עליכם אלף פעמים:

והנראה דהנה כבר הביא הבעל עקרים במ"א פ"כ דמספר זה כולל כל הדעות הנכונות והישרות אשר הם כעת מפוזרים בארבע כנפות הארץ ואין לך אדם שאין לו דיעה אחת ישרה אשר אין לו בן גילו וזה תכליתו בעולם ובל אלו אותן הדיעות היה נכללים באותן ס' ריבוא והוא מבואר נמי במהרש"א בח"א פרק הרואה על הא דאמרינן דהרואה ס' רבוא בני אדם מברך חכם הרזים ע"ש. אמנם נראה לי לבאר עפ"י מ"ש הר"ן בדרושותיו על הא דאמרינן בכמה דוכתי דאם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו' ובכל דור ודוב נחלש חכמת התורה והוא מטעם שכל דבר אשר מרוחק מן מקורו נחלש ונתמעט והתורה איננה נתונה תחת השמש שיהי' לו מקור באדם עצמו אלא הוא למעלה מטבע האיש ומקורה הוא יום מ"ת שגילה הקבה בכבודו על בני אדם בני בחוריו והשפיע עליהם לכל אחד כדי מדרגתו הכל מלא וגדוש הכל כפי האפשר לו לקבל ובראותו העת לפי אשר נפתח מקור מים חיים בלב כלו אחד ואחד היה נשלם בס' רבוא כל הדעות וכל השלימות שהיה אפשר להיות בעולם ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע אבל כאשר נשתלשל מדור אל דור אז נחלש בכל אחד שכלו ואז הוא שלימות ברבות בני אדם ונשלם החסרון על ידי ריבוי ושינוי דעות בני אדם וזה פי' מ"ש כאן ה' הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב הינו