מהר"ם שיק על התורה קלא

מה שחטאו במשך הנסיעה ההוא שישימו עיניהם להיטב מה שקלקלו בהתחלה דהיינו בהוצאה ויכפרו מעשיהם על מוצאיהם וזה שאמר ויכתוב משה מוצאיהם למסעיהם דהיינו התחלה והנסיעה הכל הי' עפ"י ה' וכרצונו ואצל ישראל אלה מסעיהם יכפרו ויתקנו למוצאיהם:

וה"ה כשם שהוא אצל יחיד כך הוא בכלל ישראל אם יראה המסעות שעברו ושקלקלו וביישה הילדות הזקנות יראו לכפר ולתקן את הקלקול ושנוכל לאמור אשרי זקנתינו שכפרה ילדתינו וכך הוא חיוב עלינו לראות ולבחון את אשר קלקלנו בדורות הראשונים ולתקן בפרט עתה בימי המצרים שקבעו חז"ל ימי אבל ותענית לזה לתקן את אשר שחתנו ואם אין מתקנים אז נעשה החטא כבד יותר ונעשה ממנו עון וזה אמר באיכה אבותינו חטאו ואינם כדי שיחזרו בתשובה ואנחנו עונותיהם סבלנו שאם אנחנו סובלים ונושאין עדיין זה אם אמנם כי כבר באנו לימי הזקנה זה לנו לעון ואז רבה בעונותינו עיקר החטא שגרם החרבן הוא מרקד בינינו שעיקר זה שגרם החרבן שהוא באמת תימה איך באו ישראל לכלל עבירות גדולים בפרט בבית ראשון איך נתקלקלו ובבית שני יותר תימה איך נחרבו שלא היה בהן כל כך חטאים אמנם עיקר החטאת ושורש לכל החטאים הי' שהיו חכמים בעיניהם ובחרו להם דרכים לפי הנראה בעיניהם ולפי שכלם אשר נטע ה' בלבם ולא חשדו את שכלם שהוא לואה להשיג ומזה קמו בבית שני כת הנזירים וכת הצדוקים ועיקר השורש למרי הזה הוא גאות האדם וסמיכות על שכלו והשי"ת נתן התורה במדבר ואמרו חז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר ונראה דהיינו שמשים עצמו כאילו אין בו דעת ותבונה ולא פרי עץ הדעת ודבר שאינו מבין חושד לעצמו כי קצרי שכלו מהשיג עכ"פ זה גרם הקלקול בבית ראשון עד שבאו לידי ע"ז ובבית שני שלא באו עדיין לידי זה מ"מ כיון ששורש המרי היה כאן וזה שגרם לענשם בעונש דנצתה כמדבר מדה כנגד מדה וזה שאמרו חז"ל שהיה חטאם שלא ברכו בתורה תפלה היינו קודם לימודם וקודם הבנתם שלא רצו לסמוך על התורה אשר שם ה' עד שהבינו אז ברכו ואבדו השבח והיקר שאמרו ישראל כנושה ונשמע ותומת ישרים תנחם וזה אפשר שכוון ירמיה ח' מי האיש החכם וגו' על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם והוא כנ"ל דשאלתו היה איך באו לידי כך וגם איך נצתה כמדבר מבלי עובר ר"ל שבזה לא עברה חטאם או שלא עברו בזה שיהיה מדה כנגד מדה וע"ז השיב השי"ת על עזבם את תורתי וגו' והיינו כדברי חז"ל שלא ירכו בתוכה תחילה ולא סמכו על אמיתתה אלא על הבנתם ועי"ז באו לידי כל עבירות:

וזה אנו מחוייבים לתקן שמור ולעשות ככל אשר צוה ה' לנו וגם להכיר כי רק ע"י התורה נתיסד מעמד ישראל הן בעוה"ז והן בצרכי נשמה בחלק העוה"ב כי גם זה הי' מעוכרי ישראל שסברו שהתורה פועלת רק על הנפש ולא על העוה"ז ולזה טרחו עצמם לקיים ולייסד טובת וישוב המדיני ע"י אופנים אחרים וע"ז אמרו שירמיה הראה להם צנצנת המן וגם ע"ז כוון שם שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים ר"ל שעזבו וסברו שאין המים חיים בעוה"ז באים ממקור התורה ועי"ז חצבו להם בורות נשברים וגו' וחז"ל המליצו הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו ר"ל הלוואי אפילו שעזבו האמונה הזאת שהתורה גם על העניני עוה"ז וטובת וישוב המדינה פועל מיחה ותורתי שמרו לטובת הנפשיי או שהכוונה הלוואי שעזבו ה' היינו שעזבו דיעה הנפסדת הנ"ל שיש לאדם חלק אלקי אצלו ועי"ז צריך שיבין הוא את דרכו אלא שמרו רק התורה: