מהר"ם שיק על התורה קל

ולכך אמר להם ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין שאסור להם למחול כי צריכין לנקום ולנטור כנחש וכנ"ל אמנם גדר הנקמה הוא דווקא אם נראה לעין כל שלא הי' המעשה ההוא לשום ריווח אחר או תועלת כלל רק לנקום על המעשה הרע שנעשה לו ואז יכאב יותר לאיש ריבו אבל אם נוכל לתלות שהמעשה הזה הי' לתועלת ממון או כיוצא בו א"כ עדיין לא נגמר הנקמה כראוי ולא יכאב לאיש אשר אלה לו וא"כ מהראוי היה כאן במעשה מדין שלא יטלו ולא ישלחו בבזה ידם בדי שיה' הנקמה נכרת וגלויה לכל ואפשר כיון דמשה שלח אותם להרוג הכל אפי' נשים ולענין הבזה לא הוצרכו לשלוח יד בנשים דלאו בני כיבוש ומלחמה נינהו עפ"ז אמרתי ליישב המדרש ילקוט דאיתא שם דפנחס אמר רבינו משה כאשר פקדתנו כן עשינו והוא תימא והוא כנ"ל דע"י דהתיר להם ליקח הבזה א"כ עכ"ח שיביאו ג"כ הנשים כאן וכאן יהרגו אותם וכאן יהיה עיקר הנקמה בלי שום פניה כלל ובזה א"ש לשון משה להם ויהיו על מדין לתת נקמת וגו' ולא אמר וינקמו נקמת וגו' אלא וודאי יש לדייק שהם יהיו על מדין לתת אבל הם בעצמם לא ינקמו אלא שהם יהיו הסבה לזה שיביאו אותם לכאן אמנם משה בעצמו לא כיון לזה בודאי כיון שקצף עליהם רק כיון להרוג כאן כל זכר בטף וגם בזה יושלם הנקמה בשלימות בלי שום תועלת אבל לא הנשים שהוא גנאי לישראל וע"כ אמר ועתה שהבאתם לכאן הרגו כל זכר בטף וגם הנשים כדי לגמור הנקמה:

ואפשר עוד לפרש המדרש הנ"ל כאשר פקדתנו וגו' דהוא עפ"י מה דאיתא סוף יומא איזהו בעל תשובה שבא דבר עבירה לידו ולא עשה ואמרינן דווקא באותו מקום ובאותו זמן ובאותו אשה לכך הביאו לכאן כדי שיהיו בעלי תשובה גמורים וכוונתם כאשר פקדתנו היינו על איסור בעילת ארמית כך עשינו וע"י שהביאנו אותם לכאן נגמר התשובה:

פ' מסעי אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם וכבר הביא רש"י טעה למה נכתבו כל המסעות ע"ש וגם הרמב"ם במורה. ח"ג וברמב"ן בחומש כאן ביארו הטעם בדרך אחר ולי נראה עוד טעם ללמוד לאדם מוסר דהנה כבר דקדקו מעיקרא כתיב את מוצאיהם למסעיהם ואח"כ כתיב בהיפך ונראה דבא ללמד לאדם שהולך למסעיו מיום הולדו עד יום מותו מיום ליום ומשנה לשנה ויש לפניו ב' דרכים דרך טוב ודרך רע וכל דרך איש ישר בעיניו וכבר. ביאר לן רבינו הקדוש באבות רפ"ב שאם ירצה אדם לבחון אם הוא הולך בדרך ישר צריך שידע כי לא יכריע זה עפ"י שכלו כי ידוע דהשכל נמשך אחר תאותו ונטיתו וכעין החולי בירקון. יראה הכל ירוק כך תאוותו תטה שכלו לכל אשר יחפוץ ולזאת אי אפשר לו לבטוח שדרכו הוא ישר אלא א"כ רואה שגם אחרים מסכימים וכלל האדם מסכימים לדעתו וגם שהוא תפארת לנשמתו שהיא הפועלת והעושה באמת וגם תפארת לחלק האדם וזה שאמר שדרך ישרה הוא כל שהיא תפארת לעושהו וגם תפארת לו מן האדם דהיינו משאר בני אדם וגם כיון דלא יטה האדם מדרך האנושי דהיינו שיתבודד במערות וביערים אפילו הוא טוב לנשמתו אינו טוב לחלקי האדם ובהיפך אם יעשה רק לצורך הגוף הוא טוב לגוף ולא לנשמה שהיא עושהו באמת ורק ביראת ה' בתורה אשר שם לנו הוא המחי' חלק הגוף והנשמה וזה תפארת לעושהו ותפארת לו מן האדם לחלק הגוף וחלק הנשמה:

והנה לא די שיראה האדם ויבחין דרכו בשעתו אלא גם לעיתים ידועים ישים עיניו על מה שעבר מנסיעתו ויראה איזה דרך הלך ונסה הטובה היא אם רעה וזה בא ללמדנו במה שכותב אלה מסעי בני ישראל וככה יעשה כל איש במסעיו בעוה"ז והנה לצדיקים שראו שהיה. נסיעתם בדרך טובה אין לך שמחה גדולה מזו וכמו שאמרו במס' סוכה פ' החליל הצדיקים אומרים בשמחת בית השואבה אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנתנו אמנם אם רואה שחטא בימי נעוריו וכאב עליו ונפשו עליו תאבל ובזה עצמו יוכל לשמוח שבא לידי היכר זה וכמו שאמרו הבעלי תשובה אשרי זקנתינו שכפרו על ילדותנו:

והנה גם הכתיבת המסעים האלו של ישראל היו למשה בראותו כי פעל ועשה כל מ"ם שנה רק הראוי והטוב לה' ולבני אדם הי' לו שמחה גדולה שגם בימי נעוריו ובהתחלת וביציבת הדבר לא בייש זקנותו אבל אצל ישראל בראותם