מהר"ם שיק על התורה יג

כאשר פי' מרן הג' המחבר זצ"ל בס' הזה משם רועה אבן ישראל היינו ממעשה דיוסף בן זקונים שהי' ג"כ קשה עורף קשה כאבן שלא לשמוע אל אשת אדוניו משם רועה אבן ישראל היינו מדת קשה עורף שיש לישראל נעשה משם לרועה ועיקרית בעבודת ה' והוא מידי אביר יעקב שהתחזק ולקח לו מדה הזאת וע"כ זכו ישראל לקבל התורה והבן. ובזה יש להבין משל ומליצה דברי משה רבינו ע"ה באמרו יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי ע"ד מרן המחבר הקדוש במקומו שם שכתב עפ"י דרכו שהמטר אף שהוא דבר שאינו מתבקש והוא קשה לעוברי דרכים בכל זאת תועלתו גדולה מלבד שמצמיח עוד מאבד השרצים המפסידים עיי"ש אולם הטל הוא נוח לכל ומעתה יש לרמז שבא להפליג בשבחה של תורה שבכח אלקי שבתוכה יש בה שני הפכים היינו שני בחינות הנ"ל שנותנת עוז מטרות למו היינו ללומדיה ולעושיה לעמוד נגד המפסידים ולאבדן וגם טל אורות טלה להיות נוח ורחמני וזה הוא האזינו השמים וכו' ותשמע וכו' כי כמה מעלות טובות לה והיינו יערוף כמטר לקחי כלומר לקחי היינו התורה יערוף תתן קשיות עורף ללחום כנגד שרצים המפסידים אותה ולעומת שהוא קשה לעוברי דרכים דרך ארץ ועוסקים בישיבה של עולם במשא ומתן מקנה וקנין המעורבים עם הבריות ואינו מתקבל להם חזר ואמר תזל כטל אמרתי שאמרתי תזל כטל היינו שתעשה האדם כמו נוזלים רך ונוח כמו טל להיות משאו ומתנו ודיבורו בנחת עם הבריות כמצוה על תלמיד חכם כידוע:

ובזה פירשתי עוד גם משל ומליצה של יעקב אע"ה בברכו את שבט יהודה ואמר חכלילי עינים מיין ולבן שניים מחלב, ולהמתיק עוד הדברים אעתיק דברי אור החיים הקדוש דברים י"ג עה"פ לא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישיב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך וכו' וז"ל הטהור כוונת מאמר זה כן לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל עיר לפי חרב ואפי' בהמתם מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול שעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר והבחינה עצמה תהי' כשרשת ברוצחי עיר הנדחת לזה אמר להם הבטחה שיהן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה עכ"ד הקדושים ונחמדים והן הן הדברים לפרש מקרא קודש הנ"ל להיות שלפני זה אמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ואמרו בגמרא אלו ראשי הגליות שבבבל שרודי' את ישראל במקל ובשבט ואל תאמר שע"י הכאות ורדוים האלו נעשה שבט יהודה אכזרים ע"ז אמר חכלילי עינים מיין חכלילי הוא לשון אודם כפרש"י שם והוא מראה המורה על גבורת הלב ורתיחות הדם, והעינים הם מראה הנפש, כי תכונת ומדת נפש כל אדם תתגלה ותתראה בעינים ואמר הכתוב האומנם עיני יהודה אדומים הם מיין כלומר אף שמרתיחות דמו ומשבטו שמכה ורודה בה בעוברי דרך הקודש נראה כי תכונת נפשו נוטה לאכזריות כאויב ומתנקם והוא בא לו מיינה של תורה כלומר ממצות התוה"ק לעשות נקמה ומשפט בעוברי עבירה וגם עצם לימוד התורה אש דת מקנה בנפש הלומד קנין רתיחות הנפש וגבורתה להיות קשה עורף בדרכי ה' וכמאמר רז"ל ת"ח דרתח אורייתא הוא דקא מרתח לי', בכ"ז הוא לבן שניים כלומר שלא במקום מצוה הוא נוח לבריות ורך כשושנה ולבן שניים לו מאין כל אודם רעה ונקמה היפך משיני רשעים, והוא בא לו ג"כ מחלב אמו אם כל חי הוא התוה"ק כי בכח אלקי שבתוכה נותנת ללומדיה ולעושיה מדת הרחמנות באופן מאוד נעלה, וגם בזכותה ישפיע מקור הרחמים בלומדיה מדת הרחמנות וכנ"ל וע"כ נמשלה התורה לחלב מפני כחותה ורכותה כחלב אשר בטבעה ההיפך מהאודם היינו רתיחות וקשיות עורף כי דם נעכר ונעשה חלב, ואדרבה דרוש הכי לפי שחכלילי הוא בעינים על הדרך לשמור את דרך עץ החיים הוא התורה ומכה ורודה שלא לנטות ממנה כמלא נימא לכן ובזכות זה לבן שניים לו מחלב אשר ישפיעו לו שדי התורה והאי קרא מסיפיה לרישיה מדרש ולבן שניים מחלב מאי טעמא משום דחכלילי עינים מיין והבן והוא נכון בס"ד:

ואם אמור יאמר הקורא הנעים אמת גם אם כדברך כן הוא שבזמן הזה אף החלש יאמר גבור אני והנה העת והעונה והזמן גרמא ללמד לבני יהודה וישראל קשת הוא וקסת אף אם לפנים לא ידעום אולם הי' לך להציב הערותיך לבדנה לא בין דברות קדשו של מרן המחבר זצ"ל הלא במקום גדולים אל תעמוד כתיב ומה לתבן את הבר, ע"ז אשיב לך עם הכתוב במדבר י"א