מהר"ם שיק על התורה יב

לקחת האם על הבנים ועל האזוב אשר בקיר יתקרקר. ויתמרמר על שפלותו ודלותו ומר צורח, על עוף הפורח, אשר לא נמלטה מפח יוקשים וכיוצא מדברי הבל יחד הן כל אלה בין מחברי ספרים מתכבדים, וגם בבני עמנו גברו בעלי לשון ולשוע"ל עו"ף המצפצף ומפטפט פטפוטי דברים לעג לשון ואין בינה ידעוני [קעבנער בל"א] קורים לי' ומי שרק כותב וחותם שמו וסופר ומונה ימי שני חיי אדם הגדול בענקים ארץ מולדתו מקום משכן כבודו וגלגולי סבות ישיבתו ופעולתו ובא הענין בחלומות ורוב דברים אין בם מועיל חובר חברים מחוכם מתקרי וגם רבי מתקרי, והם יתפארו וישחקו עלינו בגאוה ובוז באמרם כל מי שאין לו אלא תורה ולא חכמות ולשונות שונות בינה לעתים לפי העתים אפי' תורה אין לו נרפים אתם נרפים בטלנין אתון בטלנין ע"כ אתם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלקינו כל מעלה וגדולה ונאכל לחם וזרעים לבלתי להתגאל בפת בג המעלות, הלא אף ידיעת התורה אין בכם כי מי בכם חובר חבר וידעוני כמונו ונהי בעיניהם כחגבים. האמנם כי זרע יעקב הנאמנים אשר עושים הדברים לשם פעלם ית' לא ישמע לקול צפצופם ולא יחוש לפטפוטם כי לא באלה חלק יעקב לעשות לו שם בארץ ולולא כרסו בקדשי שמים ואך להרבות כבודו חלילה, בכ"ז דבריהם דברי מינות דמשכי עושים רושם על דלת העם אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם והם למראה עיניהם ישפטו ובקל הם נמשכים אחריהם ובין כך ובין כך נתמעט כבוד התורה ותקל הגבירתה ומפני השפחה היא בורחת ות"ח גדול כראם זולות לבני אדם וקנאת סופרים בני עניים אשר מהם תצא תורה וכבוד חכמים תאבד מתוך הקהל וכי הבאים אחרינו רועי בקר יהיו ולמה נהי' נתונים למרמס רגליהם ללעג וקלס למו לאופל וחפוי ראש מבוז אשר שופכים עלינו כאלו להם לבדם ניתנה הארץ ועם כי לא בקשתנו ובקסתנו נבטח ולא זרוענו תושיע לנו רק ימינו וזרועו ית' באשר הוא גזרה מלפניו נפלה לא תוסיף וכו' ודיו לעבד להיות כרבו ולהיות מתון ומסיק אדעתא ואלבא הלכתא למשיחא הליכות עולם עליונים למעלה כאשר יחשוף ה' את זרוע קדשו לישועתה לנו עכ"ז עלינו לעשות את שלנו והצלה פורתא מיהא הוי שהאויב הרודף לא לנצח ישיג לרמוס לארץ חיינו וכבודנו לא לעפר ישכן סלה, וע"כ זה מצוה רבה לכל אשר בשם ישראל יכנה לסייע לבנין המקדש והקודש ליתן כבוד לה' ולתורתו הקדושה איש כגבורתו והיודע אף ידיעת חצי שיעור יכתוב ידו לה' והיד כותבת להגדיל התורה ולהאדירה, ואם ככה הוא עושה לשם שמים כל חד וחד לפום דרגא דילי' לו ינעם ויבוא עליו ברכת הכתוב ושם דרך אראנו וכו' וביש"ע י"ה ידע כל העם ויכירו דברי אמת כי בני ציון המציונים בתורה ויראה הם זרע ברו"ד ה' הם למועיל ודבריהם למועיל כי חיות הכה וחו"ה יחוו דעת והשכל להרמת קרן התורה יתכבדו המכובדים וישחו כל בני השיר:

ובאמת מעלה עשו בקודש למידת העזות במקום העקשים ומלעיגים בעבודת הבורא ב"ה שלא להטמן מפניהם בבקרות הצורים ובנקיקי הסלעים רק להקשות עורף ולערוך השלחן שלחן גבוה נגדם לשרת שם ולברך בשמו ית' על פניהם וע"ז נאמר הוי עז כנמר כמבואר בטור ובש"ע או"ח בסי' א' ע"ש כי גם זה לחכמים כלומר מדת העזות אף שהוא מדה מגונה ולעולם יהי' האדם רך כקנה ולא קשה כאבן אך לצורך גבוה הוא מדה יקרה ואמרו רבותינו ז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שעזין הן ולרשי' ז"ל הוא גנות לישראל אולם המפרשים ז"ל פירשו שהוא לשבח להם וע"ד שפי' בס' מעשה ה' עה"פ ילך נא ה' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא כי הוא מעלה כנ"ל לעמוד כנגד המלעיגים ונסיונות שונות ובזה פירשתי הפסוק אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מדת האבן כלומר להיות קשה כאבן מאסו הבונים דהיינו ת"ח כמשנה מקוואות הבנאים והם הת"ח] היתה לראש פנה שעל יסוד זה זכינו לתורה ובזה פירשתי עוד המדרש המובא בס' דמשק אליעזר מאדמו"ר הגאון הצדיק מהר"ז סופר זי"ע בס' כי תשא וז"ל מהיכן זכו ישראל לקבל הלוחות ח"א בזכות יעקב דכתיב משם רועה אבן ישראל" דיעקב אע"ה כאשר הלך לחרן כתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ופי' רש"י מפני החיות רעות והיינו כשהלך מבית אבותיו בית צדיקים ומבית המדרש של שם ועבר להתערב בגוים עוזבי ארחות יושר וירא לנפשו פן ילמד מעשיהם לקח לו אבן היינו מדת קשה עורף שלא להתבייש מפני המלעיגים והיינו מפני חיות רעות שפלים והנבזים המלעיגים בעבודת בוראנו ית"ש וזהו מהיכן זכו ישראל לקבל הלוחות חד אמר בזכות יעקב דכתיב משם רועה אבן ישראל