מהר"ם שיק על התורה קכז

אלקים לו טוב וזה תכליתו תורת ה' וירא לו אמנם עוד יש התעוררת יותר נעלה בקודש לא מצד פחיתות העוה"ז אלא מצד יקרת וחשיבות עניני עוה"ב לתורה ועבודה כי העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכי' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים וע"י צדקת ויראת ה' יוכל לזכות לו ולדורות עולם ואבותינו הצדיקים עדיין קיימים בתוכינו והמשכילים והמצדיקי רבים ככוכבים לעולם ועד מעלה ומדרגה זו מי האיש אשר לא ירצה ליתן יקר וחשיבות לעצמי ועכ"ח תרהב בנפשו עוז לילך בדרך רוכב שמים:

וזה נראה רמז ב' כבשים תמידים שנאמר בפ' זו צו את בני ישראל וגו' ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים וגו' דהב' התעוררת הנ"ל הם עומדים לפנינו בכל יום ויום הבוקר עד חצות הוא משל על דרך הטוב והמוסריי וכל עניני הנפש שהם הולכים ומוסיפים וכנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום והוא מוסיף והולך עד חצות לרמז כי חצות העולם הוא עניני מוסריי ורוחניי אשר לו צהרים בכל עבר המקומות בעוה"ז ובעוה"ב שאשרי לו בעוה"ז ובעוה"ב אמנם חצי היום השני הוא דוגמת עניני העוה"ז שהם פוחתים והולכים כפרי החג כמו כל עניני ומעלות עוה"ז הם מתמעטים והולכים בין הערביים עד הלילה וא"כ לאחר חצות הוא המשל והרמז על עניני העוה"ז ומכח ב' המעמדים האלו יוכל לכבש התאוות והיצר והיינו את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני הכבישה ליה"ר תעשה בין הערביים וגם במדרש דרשו ב"ש לשון כבושה ולב"ה לשון כיבוס והוא מכוון מאוד לפי דברינו אמנם בזה יהי' כבושה אבל לא די בזה אלא שיהי' סור מרע ועשה טוב ולזה אמרת להם להקריב בזמנים האלו קרבנות לה' להקריב בעשה טוב ויקנה אש התלהבות ע"י ב' התעוררת לעבודת ה' תקריב בפועל ב' כבשים לשון זה נופל על לשון בני שנה שהם יהי' הלידה מן השינויים הנ"ל שבין עולם עובר לעולם קיים ובזה יעלו עצמם לגבוה עולת תמיד העשוי בהר סיני שנתעלו אז ע"י קבלת התורה:

ובמדרש ילקוט בשם ספרי אמר שנים ליום בן עזאי אומר כנגד היום וכו' יש לכוון כנ"ל אמנם אע"ג דב' התעוררת שניהם כאחד טובים וטובים השנים מן האחד מ"מ נתעלה התעוררת מצד היקר ושבח הררחניי מן התעוררת מצד הפחיתות העוה"ז כי דרך זה מקובל ודרך מצד הפחיתות אינו מקובל ואינו נרצה ודבר שאינו מקובל לגוף להשים לנגד עיניו פחיתות עצמו ואשר עמו הוא נשכח אצלו ומכאיבו ואינו משמח אותו משא"כ התעוררת מצד היקר שהוא מקובל אינו נשכח ממנו במהירות שגם הגוף רוצה בו מעבירו מנגד עיניו במהירות וגם שגורם לו שמחה ועובד ה' בשמחה וזה נראה לפרש כוונת המאמר הנ"ל שהתחלנו בו דזקן היינו שקנה חכמה וכמו שביאר מרן הגאון בעל ח"ס זצ"ל דר"ל זה קנה הזקנה וא"כ בכלל זקן היינו חכם וירא ה' שבא לו ע"י השתדלות עצמיי ועי"ז נעשה לו לקנין וכנאמר קנה לו דבר תורה קנה לו חיי עוה"ב והמלמד את בן חבירו תורה נקרא בנו שהיא המולידו ואביו ואמו יקרא וא"כ אם ע"י התעוררת מפחיתות העולם יבוא לידי יראה ותורה אינו נולד מן העוה"ב אבל ממי שהמעלות עוה"ב מולד ומביאו לידי עוה"ב ודרך הטוב הוא הבן של עוה"ב וזה ששאלו לו לשלמה איזהו בן העוה"ב שעוה"ב בעצמו היא תבואנו ותדריכנו ותלמדנו את הטוב והישר והעוה"ב יהי' אביו ואמו ע"ז השיב כל שכנגד זקניו היינו הקונים החכמה והיראה כבוד זה נגד עיניו וזה מביאו ומדריכו היקר והמעלה לעוה"ב וזה הוא בן עוה"ב והוא קיים ומשמח וא"ש:

ובזה מובן היטב כל הפסוק וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בירושלים ונגד זקניו כבוד דהנה התעוררת הראשון הנ"ל שהבאתי לעיל הוא ע"י פחיתות העולם שהוא הולך ומשתנה דוגמת היום ולעת יעלה השמש בצהרים מיד תרד מטה מטה וכ"ש אור הלבנה הוא אות על עניני עוה"ז אחד ג"כ מצד שבהיות בגרם המעלה תרד מעטה יטה ועוד שע"י זה ניכר שאין לה מגרמיה כלום והכל בא לו ממקום אחר מהחמה ולימוד הזה אין לו לכבוד אלא לגנאי ולעתיד לא יצטרכו לימוד הזה וע"ז אמר וחפרה הלבנה שזה יהי' לחרפה ללמוד מלבנה וגם אפי' כלימוד החמה יהי' בושה כי מלך ה' צבאות בירושלים ע"י יראה שלם ע"י שלימותן ומעלות היראה ועי"ז נגד זקניו כבוד יהי' לנגד עיניהם: