מהר"ם שיק על התורה קכו

ושהשליך נפשו מנגד על קדושת שמו ולא יראו לנפשו מגואלי הדם של זמרי ושבטח בה' שיתן לו כח ויסייע לו לבער הרע מישראל זה הוא המיפה והמגדיל מעשיו ולכך גם השכר שנתן לו השי"ת שיהי' לעולם ממקדשי ה' והבוטחים עליו ויהי' לו כתר כהונה למנה נתן לו השי"ת שכרו מדה כנגד מדה שיפרסמו לכל ישראל השכר שנתן לו השי"ת ולהגדיל שמו נגד כולם וזה שאמר פנחס השיב חמתי בקנאו קנאתי בתוכם ר"ל בפהרסיא ובלי שום יראה ולכך אמור ותפרסם לכל שהנני נותן לו את בריתי שלום ובמדרש יש כשהוא שלם ולא כשהוא חסר דהנה מדת הקב"ה הוא מדה טובה אצל השלמים שהם אינם מקנאים רק לקנאת ה' צבאות ולקנאת סופרים אבל אצל החסרים קנאה היא מדה רעה ולזה אמרו דהברית שלום ששלח לו ה' במדת הקנאה היינו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר:

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכו' פרש"י ז"ל שהיו השבטים מבזים אותו בן פוטי זה וכו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן יש לפרש עפ"י הגמרא בעשרה יוחסין אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו שנאמר ועמך כמריבי כהן עי' במהרש"א שם וזה הכוונה ג"כ שהיו השבטים מבזים אותו על שהוא הי' הורג ונוקם ולכך יחסו אחר אהרן:

איתא בפ"ק דב"ב דף יו"ד ע"ב שאלו את שלמה איזהו בן העוה"ב א"ל כל שכנגד זקניו כבוד כי הא דר' יוסף וכו' אינגיד אמר עולם הפוך ראיתי עליונים למטה תחתונים למעלה א"ל אביי עולם ברור ראית וכו' כל המאמר תמוה ואינו מובן השאלה ולא התשובה וכי מה זו שאלה איזה בן העוה"ב הלא מבואר הוא ההולך בדרכי ה' בתורתו ויראתו ואי הכוונה במאי יוכר ג"כ אינו מובן השאלה שהרי בוודאי האדם יראה לעינים וגו' והתשובה בוודאי אינו מובנת והנראה בעזה"י תכלית האדם לקרב עצמו לבורא עולם ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וכנאמר סוף קהלת סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ונראה עפ"י מה שאמרו חז"ל בסנהדרין פ"ד למה נברא האדם יחידי ללמדינו המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם. מלא ונראה דזה עצמו תלמדנו ומעורר לנו שלא נברא האדם לצורכי העוה"ז כי במה נחשב הוא ומה יועיל אדם יחידי. לעשות בעולם אמנם אם האדם נברא לתכלית התורה והעבודה בשביל צדיק אחד נברא העולם וא"כ בזה שנברא האדם יחידי נלמד שנברא לתכלית העליון ולדמות עצמו ולקרב עצמו לבוראו וזה שרמז בס' בראשית זה ספר תולדות האדם ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים ברא אותו והכוונה עפ"י הנ"ל הואיל שברא אלהים יחידי ללמד שאדם יחידי כעולם מלא זה עצמו תלמדנו כי בדמות אלהים ברא אותו היינו לדמות עצמו לבוראו ולקרב עצמו אליו כי לצורך עוה"ז מה יתן ומה יוסף אדם אחד והבריאה זו עצמו הוא ספר אשר תלמד לנו את זאת וזה נקט זה ספר תולדת האדם היינו דרך היותו הוא ספר לימוד ומה היא ביום ברוא אלהים אדם יחידי כנ"ל עכ"ח בדמות אלהים בראו כנ"ל:

והנה חשיבות אדם פרטי כבר נאמר שרק עי' עבודת ה' היא אבל התורה היא מחשבת את כל איש ואיש מישראל ביתר שאת דהרי אמרו שיש לכל אדם אחיזה בתורה ויש ס' ריבוא אותיות בתורה נגד חשבון ישראל ויש לכל אחד ואחד חלק בתורה מה שרק לו מיועד להשיג ולהבין וכמו שמתפללין ותן חלקינו בתורתיך וע"י חלק זה המיועד לכל איש ואיש יש לו חשיבות בפ"ע שיש בו מה שאין בחבירו ועפ"ז מובן מה שאמרו שם במדרש בן עזאי אמר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה והיינו כנ"ל ע"י התורה נעשה הכלל הזה מה שתולדות אדם בא ללמדנו מחשיבות אדם יחידי נעשה ע"י התורה כלל גדול וזה ג"כ שאמר שהע"ה סוף דבר הכל נשמע את אלהים וגו' כי זה כל האדם היינו כל אדם יחידי ראוי לזה:

אמנם מה יביא את האדם לזה ובמה יתעורר לתכלית הנרצה הזה הוא על ב' אופנים אחד אם ישים נגד עיניו פחיתות העוה"ז וכמו שאמר עקבי' בן מהללאל בפ"ג דאבות מאין באת מטפה סרוחה ואיך צריכין לרחוץ וליפות ולתקן עניני גופו ולולי הרחיצה והתיקון הוא קיא צואה בלי מקום כ"ש בנפשו ונשמתו ועוד זאת ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה והכל הולך ועובר כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה בלילה ישכב וביתו מלא ובבוקר עיניו פקח ואינינו והעולם החולף ועובר כזה אין אפשר שלזה ברא ה' את האדם לרעתו חלילה ועכ"ח אך קרבת