מהר"ם שיק על התורה קכד

ועד"ז כי רב הוא כי הם בעיני עצמם גדולי כח ואמי לב ומכח זה סומכין על עצמם ומבקשים גדולות ויקוצו וגו' אפי' אם ילחמו עמהם רק יהיו שכיניהם הי' קץ בעיניהם כי היו בעיניהם כשכנים הרעים וע"ז נתיעצו מזה עם מדין ואמר עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור וגו' וכוונתם כאשר ירק השדה לפי חק הטבע ראוי ותכליתו שילחכו השור כי ר תבואות בכח שור וכמאמר דהע"ה תהלים ק"ג מצמיח חציר וגו' לעבודה האדם וגו' ועל דרך הטבע עצמו ילחכו הקהל אותנו כי שהם עזים ואבירי לב ואנו יראים ומופחדים ועל זה הסכילו לשלוח לבלעם לאמור הנה עם יצא ממצרים ר"ל בשעת יציאת מצרים שהי' לכלל העם והוכרח לשנות ה' הטבע ונראה הכתוב קרא לטבע הכולל עין הארץ כי גם הטבע הכוללת היא השגה הכוללת וכמו שקראו חד מחכמי יון הטבע הכולל עין העולם מטעם שהוא מושגחת וע"ז שלח לו הנה כסה את עין הארץ ר"ל שבדרך יציאתם כיסו את הטבע הכולל שהוא עין הארץ ושדדו המערכת אבל עתה שכבר באו לארץ נושבת ואין צריכין לשינוי הטבע ע"ז אמר והוא ישב ממולי ר"ל שעתה הם יושבים כנגדי ר"ל שוה לי והם תחת הטבע ועתה לכה ארה וגו' הנה הקללה מצינו על ב' אופנים אחד מצד חשיבות דיבור האדם שהיא מצד הנפש המשכלת וכמו שהנפש אם יעלה ציור בנפש יניעו כוחות הגוף ויתפשטו עצבי ומיתרי הגוף ויביאו את האדם לידי מעשה אשר יחפוץ אם אמנם כי לא ידענו על איזה דרך יוכל ציור בנפש לגרום שינוי בכלי מעשה אעפי"כ החוש מעיד ע"ז עד"ז יוכל דיבור האדם לעשות שינוי בגופות שהם חוץ ממנו ועיי' בחינוך פ' קדושים שביאר נמי זה ואם כי מדרכי ה' שהם תמימים וישרים עדיין אין הבנה לזה דממ"נ אם ראוי לרע מה צריך לקללה שלו ואם אינו ראוי לרע ההוא מה יועיל ויזיק אמירת ההוא והנראה בוודאי אם אין לאיש המקלל טעם אמת שראוי לו לכעוס על שכנגדו אעפי"כ הוא מקלל מרוע טבעו ומזגו אינו עושה רושם בנפש שכנגדו כי הצור תמים פעלו ואדרבה דורש רעה תבואנו ושמח לאיד לא יקנה כיש זה והוא חוזרת עליו אבל אם יש לאדם טענה מספקת לכעוס על חבירו אין אדם נתפס על צערו ואינו חוזרת עליו ועי"ז שגרם לחבירו לדרוש רעתו וגרם לחבירו תרתי צרות צרות הגוף שהכעיסו וצרות הנפש שהציקה נעשו לקלל חבירו שהיא צרה לנפש הכין האיש הרע הזה לקבל את קללת חבירו ועד"ז שנאמר וקרא אליך אל ה' והי' בך חטא וגו' והברכה שהיא ממעלת האדם כבר ביארו בס' העקרים על איזה דרך תחול בנפש וכאן עכ"ח לא הי' כוונתו לקלל ממעלת הנפש כנ"ל כי אדרבה כי היתה קללת חנם והוא תשוב לראשו אבל יש עוד קללה שני' על דרך הקסם לכוון בקסם את השעה שהיא מועדת לנפילה וזה יוכל לכוון ע"י גלגלים כמו שאמרו כי רעה נגד פניכם וגו' כדרש חז"ל והובא ברש"י שם ובאותה שעה אם יכוון ויקלל את איש תחול קללתו ולפי הנראה מפרשה זו כי אותה קללה על דרך הקסם צריכה להיות בראיית אותו איש המכוון אליו ועין הרע שהיא מזקת מצד עצמה כאשר קיימו וקיבלו חז"ל היא המסייעת לזה כי ע"י שהתחיל הנפילה מכח עין הרע יש לו מקום לחול וע"ד שאמרו פ"ק דמגילה אומה זו משולה לכוכבים ולעפר וכו' כשהן יורדים יורדים עד למטה וא"כ לפי הנראה דאיש כזה בוודאי אינו יכול לברך את איש כי הברכה אינו חלה רק מצד מעלת הנפש ואיש כזה הוא פחות המעלה והאפשר לו לידע העתידות ולאומרם קודם בואם כדרך אנשי הקסם ואם מצא משערי השמים עומד מוכן לברכה אפשר לכם לברכו ולאמור אותו קודם בואה ועד"ז בראה ששלח לו וערה ר"ל כיון שע"ז הם תחת הטבע לכה ארה לי ר"ל בואי אני ותראה אותם כיון שהם יושבים ממוני ואם תראה אותם ארה לי אותם ר"ל רק מעט מהם כדאיתא במדרש ילקוט רק אותה כח כי הם עצומים ממני זה תקלל ונהי' שווים ואולי נוכל נכה בו כי ידעתי ר"ל לכך אני שולח לך שתבוא אלי ותראה אותם לקלל אותם אעפ"י שהיא קללת חנם מכח הקסם ולזה צריך ראי' הוא מטעם את אשר תברך מבורך ר"ל שהוא מבורך מכבר ולא אמר אשר תברך יבורך כי זה אינו בידך רק הגדת העתידות אבל את אשר תאור יואר אפי' אינו ראוי לי בלא קללתך ואם הי' מכח המעלה בנפש אין חילוק בין ברכה לקללה ועכ"ח שהוא רק מכח הקסם ולכך אנכי מבקש ממך לכה ארה לי שתבא אלי:

כי מראש צורים אראנו וגו' כראה חשיבות ישראל היא מב' פנים כמו שבארתי ג"כ במקום אחר אחד אם עושים רצונו וחשובים מצד עצמם והשני