מהר"ם שיק על התורה קכג

בטבע אמנם דור המדבר שחיו למעלה מן הטבע וירד להם לחם מן השמים ומים מצור חלמיש ושמלתם לא בלתה מעליהם אין צריכין להיות ב' כתות עד שבאו לארץ נושבת (ובזה אני מפרש מה שאמרו חז"ל סוף ברכות על הקרא בפ' כי תבוא וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ודרשו חז"ל הסכת עשו כתות כתות לתורה והיינו עפ"י הנ"ל אז כשהיו מייעדים לבוא לא"י אמרו להם עשו כתות כתות כת עוסקי תורה וכת מחזיקים והטעם היום הזה נהיית לעם ר"ל מה שהיו ראוי לעמים לקבל להיות מחזיקים לזה נהיית עתה) משא"כ במדבר לא היו צריכין מחזיקים וממילא אם היו ישראל מתקיימים במעמד כזה עכ"ח התורה הוצרכה להמסר וליתן רק לישראל שהרי האוה"ע לא היו ראוין לקח התורה אלא להיות מחזיקים וכיון שאין צריך מחזירין על כרחך לישראל נאמרה והיינו דמסיים קרא וממדבר מתנה היינו ממדרגת ישראל במדבר ניסן התורה מתנה עכ"ח לישראל. והנה אם אמנם כל ימי משך המדבר ראו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם בזכות התורה שנשמע מפי ה' והיא החיות והיא תתן כל מחסורי האדם עוד נתגלה להם עתה שהיא תציל האדם מן שונאים ומלחמות אוה"ע וכמו שדרשו חז"ל חרות על הלוחות חירות משיעבוד מלכיות וכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכיות ועל דרך ארץ ולזאת עתה כשנתגלה להם מה שעשה להם אמוריים כפרש"י שארבו להם במערות, בדרך נס נהרגו כלם וניצולו ישראל אז הי' להם המופת שגם מבעלי בחירה לרעה השי"ת מציל שומרי התורה שנמשלה לבאר והבאר גילה להם זה כפרש"י להורות שע"י באר התורה בא זה וזה שאז שרו ישראל עלי באר ענו לה לקבל עול הבאר להיות היא עליהם ולשון עלי לשון נופל על לשון לשון מעלה ולשון עול דכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכיות וא"ש כל ההמשך:

פ' בלק וישלח מלאכים וגו' והוא יושב ממולי וגומר ועתה לכה ארה וגו' הנה מלבד הדקדוקים המבוארים במפורשים צריך לבאר איך סכלו לעשות את זה ומה עלתה על לבם שיוכלו לקלל עם ה' אשר שמעו כל יושבי תבל כי התעלל במצרים וקי"ס ומאמר רחב יעיד ואיך חשכו עיניהם מראות והנלע"ד לבאר כי אם אמנם נתפרסם כל הניסים והנפלאות אשר מזה הכירו וידעו כל שוכני ארץ כי עין ה' אל יראיו עם ה' בני אברהם יצחק ויעקב ומשגיח עליהם בהשגחה מופלאת ובשידוד כל טבע העולם וכל הטבע שם תחת רגליהם כי רגליהם רגל ישרה הולכים ביראת ה' ובתורתו ולמען תורותיו וחוקיו ומשפטיו הוא עושה כל אלה היא היא תכלית ואומן העולם ואם היא יסדה ארץ וחק וטבע אסרה איסר בתבל הפה שאסר הוא הפה שיתיר ומהקדמה הזאת הצודקת ישפטו משפט כזב כי השדוד הטבע הוא רק בשביל כלל עם בני ישראל שלא יהורס ויבוטלו כלם ותפוג. התורה אבל לא בשביל יחיד או רבים לא למענם ישדד ויבטל משפט וחוקי הארץ כי. הטבע חביב וישמח ה'. במעשיו ואם היחיד או הרבים ההמה יכשלו כרעו ונפלו הלא רווח והצלה יעמוד לתורה ולעולם משארית בני ישראל ובאמת הבל יפצה פיהם כ' ראינו הרבה פעמים כי בפני כל יחיד ויחיד השומר מצות ה' כל הארץ מוכנעת לפניו וכמאמר דהע"ה בתהלים צ"א בשיר של פגעים על כל יחיד ויחיד והטעם באמת נראה להבין עפ"י מה שמבואר בכמה מקומות כי כל אחד מישראל קיבל חלק, מיוחד בתורת ה' וכאשר מרגלא בפומינו בתפלה ותן חלקינו בתורתיך והקב"ה הראת למשה דור דור ודורשיו וא"כ כיון דלכל אחד מיוחד דבר אחד מתורתינו שוב שפיר הדין נותן שתהי' הטבע מוכנת לפני איש כזה כדי שלא יבוטל החלק ההוא ועד"ז יש לפרש המאמר סוף מכות אר"ח רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה וכו' והוא כנ"ל כדי לזכותם שיהיה הטבע מוכנע תחתיהם לפיכך הרבה להם ר"ל כנ"ל שחלק לכל אחד חלק מיוחד. והנה בלק ובלעם לא ידעו מזה ושפטו רק משפט הנ"ל דהיכא דיש לחוש לביטול תורה בכללה הקב"ה משדד הטבע ולא זולת זה ולכך סברו כי עד הנה היו הניסים והנפלאות מוכרחות מקצתם כדי להשריש בלבם האמונה ותורת ה' ומקצתם לחיותם כיום הזה ע"כ ויגר מואב מפני העם רק בי רב הוא ואפשר לפרש כי רב הוא כמו רב לכם בי כל העדה וגו' בפ' קרח שפי' שמבקשים גדולת ונפלאות שאינו ראוי להם