מהר"ם שיק על התורה קכב

עולם שכבר בימי אבלו של משה רבינו ע"ה נשתכחו הרבה הלכות והוכרחו למלאותם ע"י טורח ועסק וחיפוש לזכך נפשו אבל בימי משה רבינו ע"ה הכל נמסר להם איש ואיש לפי כוחו ולא היו צריכין לחיפוש ולבקש אותה ולזאת גם הבאר מים שנמשל לתורה הלך עמם בגלוי למעלה מן הארץ בלי חיפוש וטורח וע"ז שרו ישראל את השירה הזאת ואמרו אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה שאין משכנה בעמקי הארץ וגושי עפר סובבין אותה אבל זאת הבאר ענו לה שהוא תעלה למעלה אע"ג שבאר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם שר"ל ששאר בארות החכמה והמדע חפרוה אפי' שרים גדולים ובמדרש יש שמרמז על אברהם אבינו וכרוה נדיבי עם היינו עמוד העבודה שצריכין לחפור ולחפש הן בידיעה היינו במחוקק ובין במעשה היינו במשענותם שהמעשה עליו נשען הידיעה והתורה והיראה אבל ממדבר מתנה היינו כנ"ל לדור המדבר ניתן זה הכל הן התורה הן המעשה העבודה והיראה בא הכל לישראל הכל ברגע אחת כנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ובא זה הכל בלי טרחא וחיפוש והושם לפניהם כשלחן ערוך כפרש"י ריש משפטים כשלחן ערוך:

אמנם הוא גופא תקשה למה דווקא במדבר בא לישראל הידיעה והיראה בלי טורח ובארות אחרים צריכין לטרוח הרבה מיהו באמת זה טובה גדולה שהאדם עלול לחטוא ואם יש לאדם כל צורכו ובא לארץ נושבת טובה רחבת ידים היצר מתגדל עליו בכל יום וצריך תבלין כנגד ורק העסק התורה היינו הטורח והחיפוש הוא המסלק היצר ומכניעו ומבטלו ולא יראה בו ערות דבר ואז תוכל התורה לדבק בו והי' מהנהו קדוש ולכך במדבר שהיו מסולקים מכל ורק למן עיניהם אז היו יכולין להשיג התורה בלי עמל משא"כ לדורות אחרים וזה כוונת המדרש שבא לפרש לן שהפסוק עצמו מיישב הקושיא הנ"ל לאחר שביאר שגדולי עולם היו צריכין לטרוח ולחפוש אחר מי החכמה והעבודה אמר וביאר זה הטעם שלא תאמר הוא גופא תקשה ע"ז השיב בתיבת ממדבר ולא נקנו ובמדבר מתנה בא ללמדינו שרק ממדבר שבעינן דווקא במי שמשים עצמו כמדבר כנ"ל ולכך לדורות בעינן חיפוש וטורח וא"ש:

ועוד אמרתי לפרש עפ"י מה שפירש מורג הגאון בעל חתם סופר זצ"ל רמז במקרא הזה דהתורה וגדולה במקום אחד אינו מצוי ולא מעבר לים היא אמרו חז"ל שהפי' שאין התורה מצוי בעוברי ימים ונהרות ועושי מסחר כי עסקי העולם עפ"י רוב מטרידים האדם ומבטלים אותו מעסק התורה שצריכה שמעתתא צילותא ופנאי להבין ולהשכיל בה ואם רק נעסוק בתורה מאין נשיג צורכי העולם והאדם וצורכי עמך בני ישראל מרובים ולזאת מעיקרא הי' תכלית הבריאה שיהיו בני אדם ב' כתות אחד לומדי התורה ועוסקים בה והם יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וכת השניה העוסקים בקיום העוה"ז וסוחרים בה והם מחזיקים את הלומדי תורה וכל צורכיהם עליהם ועל ידי זה יש להם ג"כ חלק בתורה אפי' לעמי הארץ:

והנה איתא במדרשים שהקב"ה החזיר העולם וכל האוה"ע שיקבלו התורה וקשה שהרי התורה מלאה שהתורה לישראל נאמרה וכה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל ובראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וכי בא הקב"ה רק בטרוניא עם בריותיו חלילה והרי הבחירה חפשית:

ונראה שאם אמנם עיקרה של התורה לישראל נאמרה והם מסוגלים לתורה מ"מ היו האוה"ע יכולים לקבל את התורה השלכה להם כז' מצות ולהחזיק בני ישראל על התורה והעבודה ואז הי' להם חלק בתורה וא"ש המדרש הנ"ל והנה אם קבלו האוה"ע התורה פי' אפשר כל ישראל יהיו לומדי התורה ועוסקיה והמחזיקים יהיו מאוה"ע אמנם ע"י שלא רצו לקבל התורה והתורה צריכה החזקה לכך הוכרחו שיהי' בישראל עצמו ב' כתות עוסקי התורה וכהנים ולוים שומרי משמרת ה' יורו משפטיך לישראל וגו' ושאר הארץ הם המחזיקים ולכהנים ולוים זכו להיות להם החזקה בדרך כבוד מתנות תרומות ומעשרות ושאר כ"ד מתנות כהונה וזה שאמר בפ' קרח דבר אל אהרן ואני נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל למשתה ופרש"י לגדולה ובסברות הנ"ל פירש מרן זצ"ל מקרא הנ"ל דמצינו לשון חפרה לשון בושה והיינו שהתורה שנמשלה לבאר מים חיים אמר באר חפרוה שרים שב ישוה האוה"ע עי"ז כרוה נדיבי עם היינו ישראל שסימני ישראל גביר גומלי חסדים ביישנים רחמנים ר"ל צריכין ישראל עצמם להיות עמודי התורה במחוקק היינו כת הלומדים חוקי ה' ובמשענותם היינו המחזיקים בה:

אמנם זה צריך לכל הדורות משראיים וחרמים