מהר"ם שיק על התורה קכ

במפרשים ויש עוד במדרש זאת חוקת התורה זה כלל ויקחו אליך פרה אדומה פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וזה צריך ביאור באיזה יחוס תלוי' התורה מס פרה אדומה והנראה בעזה"י דהנה האדם הוא בעל בחירה ואין אדם נמשך משום אחד מהקצוות אלא הוא בעצמו יכול לילך לו לפי דעתו אפי' הוא רע בעצם וכנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמנם זה חובת האדם ויקרו וחשיבתו להכניע את יצרו ותאותו ולעשות רק הטוב וכמו שלמד אותנו מריש ומראש צורים אראנו שאמר השי"ת לנחש שהוא הדעות של יצר הרע הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב דהיינו הוא ישופך שאם האדם ישוף וישבר את היצר ראש יהי' לראש לכל באי עולם אבל אתה תשופנו אם אתה תשבר ותכבוש את האדם הוא יהי עקב והתחתון של כל הנבראים ואם תזוח דעתו אומרין לאדם יתוש קדמך אמנם במה יקנה ראשית ומעלה זו בכלי המלחמה הלא מבואר בכמה מקומות שהחורה הזאת היא תכניע היצר ואמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תבלין כנגדו ואמר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש והתורה היא תטהר את האדם חלאת היצר וכשם שבאה הפרה אדומה ליטהר מטומאת הגוף כך התורה מטהרת מטומאת היצר ועונות וזה שאמר שאין בכלל אלא מה שבפרט אבל התורה תוסף במעלתה שלא די שהיא מטהרת מן החטאים שעברו אלא שתטהר ותפעול על הגוף ותקנה בו קדושה שלא יחטא ולא יטמא גם להבא וכל שמוסיף על טרחא וכל שקונה התורה בטרחא יתירה זה עצמו תקנה באדם אהבת וחשיבות התורה ומראה לכל שהיא חבלו בנעימים מכל חיי העוה"ז ע"י העסק בה נקבעת ותוסף יראת ה' בלבבו ובזה מובן מה שפרש"י בפ' בשלח על פסוק שם שם לו חוק ומשפט ששבת ופרה אדומה ודינין ניתנו במרה שקשה מאי ענין פרה אדומה למרה אמנם במרה בא הקב"ה להרגיל עמו ישראל ולהראות כי נופת תיטופנה שפתי זרה ואחריתה מרה כלענה ובהיפך הדרך הטוב תחילתו מר וסופו מתוק וסוף הכבוד לבוא בעוה"ב שבזה עצמו שהוא מוותר על עוה"ז בשביל עוה"ב מראה אמונתו בעוה"ב וביום שכולו שבת והתקוה בזה מטהרו ומדריכו בדרך הישר וכמ"ש חז"ל אם רואה שיצרו מתגבר עליו יזכיר לו יום המיתה והטרחא והמרירות שיש לקנות דרך הטוב הוא כדי לטהרו מחלאתו והיינו שפי' חז"ל ששם שם לו חוק ומשפט דהיינו שלמד להם הדינין ומזה יראה שהדין נותן לשלם טוב לטובים ורע לרעים ואם אנו רואין לפעמים צדיקים שמגיע להם כמעשה הרשעים עכ"ח נקווה ליום שכולו שבת ונדע שהטורח והסבל הוא רק כמעשה פרה אדומה לטהר מחלאת וזוהמת הנחש וזה שאמר שם שם לו חוק ומשפנו דהיינו דינין ושבת ופרה אדומה ושם נסהו אם הדברים מסכימים על דרך הדין ועכ"ח ששבת הוא המתקן הכל וכאן רק ענין פרה אדומה לטהר מזוהמת הנחש וטומאת הנפש:

אמנם התורה לה יד ושם בכפלים כדאמר רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך ונאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא דאם התורה היא רק מרפא לגוף הושפל כבוד התורה שבאתה רק להשלים החסרון ואם לא הי' אדם חוטא לא הי' צודק אלי' וגם בזה תנתן יד לפושעים וכמו שאני מפרש דברי המדרש בפ' בראשית והארץ היתה תוהו אלו מעשיהם של רשעים ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ואין אני יודע באיזה מהן חפץ תלמוד לומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהן של צדיקים הוא חפץ וצריך ביאור מאי קאמר ואין אני יודע באיזה מהן חפץ ועוד דקדוקים המבוארים ואמרתי לבאר בעזה"י הרשעים ואפקורסים מודים במעלות התורה שהיא מדרכת להועיל ומטהרת ולזאת פקרו ואמרו שלפי הדורות ההם היו צריכין לתורה הזאת אבל השתא אכשר דרא ואין צריכין לזאת אבל רוח שקר בפיהם שהתורה נצחיית ויצונו ה' לעשות כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים והנה שם טוב הוא בלשון הקודש על דבר שהוא טוב בעצם לא ביחוס מה וכנאמר בתהלים כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובי כיון שהוא טוב בעצם לא ביחוס לפי המקום והזמן וזה איכ"ל כוונת המדרש הנ"ל והארץ היתה תוהו אלו מעשיהן של רשעים שאומרים שרק בעולם שהיתה תוהו הי' צריכין לתורה ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים שאפי' אם נתן ה' אור אפ"ה הצדיקים אומרים שצריך לקיים האור ואין אני יודע באיזה מהן חפץ ר"ל במה נכריע ע"ז אמר שבא הכתוב להכריע ושם ראי' כבר כתב הרמב"ן שהוא לשון קיום וע"ז אמר וירא אלקים את האור כי טוב והמופת ע"ז כבר ביארו לענ"ד בוויכוח שאמרו בשבת דף פ"ט ע"א בשעה שירד משה בא השטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן הוא אמר לו נתתי' לארץ הלך אצל הארץ