מהר"ם שיק על התורה קיט

המעט מכם ונקט לשון דעלמא שנאמר אצל כלל ישראל כי אתם המעט וגו' וה"נ המעט מעלה זו של המעט אם הי' זאת מכם ולכם ע"י שהבדיל ה' וגו' ובאמת נראה בהיפך וא"כ ובקשתם גם כהונה ויתרבה עוד גבהות שלהם וא"ש ובזה גילה שהוא משיג ויודע מה שהם רוצים ולא כמי שהראו פנים כאילו לא ידרשו לכבוד עצמם אלא לכבוד ישראל ולמדו זכות עליהם והואיל וחשוב אצל הקב"ה הלומד זכות על ישראל וכמו שאמרו בפסחים פ"ז גדי הושע וע"ז אמר אל תפן אל מנחתם במה שאומרים כי כל העדה כלם קדושים וגו' ועכ"פ חשבו למשה רבינו ב' דברים אחד שאיני כל מעשיו מה' והב' שאפי' מה שהוא עושה מהא' אינו עושה לכבוד ה' ואפשר שע"ז כוונו חז"ל שאמרו על ויקנאו למשה במחנה וגו' שחשדוהו באשת איש דכמכבד עצמו ונהנה מכבוד שמים ועושה מצות ה' ותורתו שנקראו אשה כלה וארוסה וכמו שדרשו חז"ל על תורה וגו' מורשה היינו מאורסה וגו' ועל ככלותו לדבר דרשו ככלה זו וגו' וא"כ העושה לצורך עצמו כאילו בא על אשת איש ובוודאי תורה לשמה פועלת על השומעים יותר והיוצאים מלב עושים ונכנסים בלב שומעיהם ומין במינו חוזר וניער ולזאת אפשר שחשדו אותו שע"י שאין כל מעשיו לשמים נתמעטו מעלות ישראל ולכך לא שמעו לו במעפילים ובא תקלה על ידו בגלים וכיון שהתורה ומצות הם כאשה ובאשת כל ישראל המעכב מהם הראוי להם כאילו בא על אשתו והיינו שאמרו שקנאו איתו כל אחד מאשתו שע"י נתקצר ונתמעט תורתם:

והנה מעשה זה הוא ומופת על קושט דברי אמת שכל מה שהוא עושה הכל מה' והכל עושה לכבוד ה' שאם אנו רואים איך השתדל משה רבינו ע"ה ואיך הכניע עצמו מעיקרא כדי לעשות שלום ואיך לבסוף הסכים ה' על ידו ואעפ"י שהי' העונש בידו לענשם כאשר הוכיח סופו על תחילתו אפ"ה עשה הכל בענוה גדולה וסבלנות יתירה ובזה עצמו כבר הי' די לן מופת על שאינו עושה לשום פני' ולא לכבוד עצמו הוא דורש וכיון שלפי האמור חשדו למשה בב' דברים א' שאפי' מה שמה' הוא עושה לכבוד עצמו ונפחת מעלת הדבר ובזה יש חסרון לישראל כדלעיל והשני שעושה דבר מדעת עצמו ונגד ב' הדברים אמר שבוודאי שע"ז שחשדו אותו בכשרים שלכבוד עצמו הוא דורש ראוי להם ללקות בגופם ומהרהר אחר רבו חייב מיתה וכ"ש במה שהרהרו ותלו חסרונם בו שעל ידו החסרון בם שאינו עושה פעולה שלימה אבל במה שתלו ואמרו שמה שאמר משה בשם ה' אינם אלא דברי עצמם בזה הם משפילים דברי אלקים חיים אסר הדברים עצמם חיים וקיימים הם אומרים ומשפילים ליתנם תחת הארץ לומר שמאדמה הם ע"ז מדה כנגד מידה שיבלע הארץ אותם חיים וע"ז אמר אם כמות כל אדם ימותן אלה ופקודת כל אדם היינו מה שאמרו ותלו חסרון הדור בו ופקידה לשון חסרון כנאמר לא נפקד מהם איש זה יפקד ויעונשו עליו אבל אם בריאה יברא ה' ומבלעם הארץ יתברר גם החלק השני שהם מנאצים ה' ואומרים על דבריו שאינם דברי ה' וא"ש ונגד ב' מיני החטאים אשר חטאו עדת קרח והחטא הראשון נגד כבודו כבר אמרנו שכבר מהתנהגות משה עם עדת קרח והכנעה יתירה ניכר כי רק לטובתם הוא דורש אפשר לפרש המאמר בנדרים שאמרו על שמש וירח עמד זבולה וגו' שהשמש אמרה אם אין אתה עושה דין לבן עמרם אין אנו מאירים ושדו בהו גירי ומאירי ואיכ"ל דכוונו על שחשדו משה ולכבוד משה ק או שהרי משה העמיד חמה במלחמה של עמלק כדאמר במדרש ילקוט בחבקוק על קרא שמש וירח עמד וכבר אמרנו שזה אפשר רק אם עושה לשם ה' וע"ז אמר דשדי בי' גירא שהגנאי והבזיונות אשר קיבל וסבל בזה כבר האיר ויצא אותו ומופת שלטובתם עושה ע"ש והיינו ב' בזעא ב' דברים שפקפקו עלי' שעי"ז הרומח היינו העונשים וצמר היינו מלבושי המצות הכל ינתחרכו וסליק קוטרא אמנם ע"י הבליעה נתחזק ועמד מופת על שלימות משה רבינו ועל התורה הקדושה כמו שכתב העקדה והיינו שמהקול של הבליעה קורא בכל העולם שמשה רבינו אמת ולא לכבוד עצמו עשה ותורה הקדושה אמת שהכל מה':

פ' חקת במדרש זאת חקת התורה ר' יצחק פתח כל זה כסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני אמר שלמה על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה כיון שהייתי מגיע בה הייתי דורש בה חוקר בה ושואל בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני הדקדוקים כבר מבוארים