מהר"ם שיק על התורה קיח

ה' והם רק כגרזן ביד החוצב בו וא"כ פעולתם מצד הפעולה היא מעלה. אבל נגד זה יש לכל אחד מעלה וחסרון מצד הפועל שהפועלים אינם ברשות עצמם ואין הפעולה שלהם ולמעשה אדם בחיריי יש בהיפך מעלה וריעותא מצד הפועל מעלה שמה שהוא עושה הוא שלו ובבחירתו ונגד זה כיון שהוא עפ"י שכלו ובחירתו אינו שלימה ויש חסרון לפעולה וכמו שאמר בתהלים קמ"ח הללו את ה' מן השמים וגו' ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור וגו' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו וכו' והיינו עפ"י הנ"ל שמעשה השיני הם שלמים וקיימים הואיל והם מה' וא"כ ניכר מהם גבורת הבורא יותר ממן האדם וזה כבודם שהם המלמדים לאדם בינה כי נשגב שמי לבדו ר"ל הקב"ה רם מלהשיגו בעצמו וזה הודו על ארץ ושמים שזה תתן הוד לארץ ושמים שהם סניפים ואמצעים להכיר גבורת הבורא ב"ה אבל לנו וירם קרן לעמו שיהי' לנו לא לבד השבח אלא גם הקרן שהיינו עיקר הדבר לנו ועי"ז תהילה לכל חסידיו וגו' אמנם נגד זה יש גרעין לפעולה כמעשה אנוש ותחבולותיו (כנאמר בקהלת כי כל מעשה אשר יעשה אלקים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע) אמנם לפעולת משה הי' ב' השלימות שהוא פועל בחיריי וטובו שלו כי הוא בחר בו וזכה שכל מעשיו עפ"י ה' ויש לו שלימות הפעולה ושלימות הפועל וזה תוארו איש אלקים שהי' איש שהי' בחיריי והמליצו חז"ל דהיינו מחציו ולמטה דהיינו שהי' איש בזה שהוא המטה באחד מהקצוות נוטה דרך יבחר והי' אלקים בשלימות הפעולה והשכינה מדברת מתוך גרונו ודווקא איש כזה בוודאי יש לי כח יותר משאר ברואי תבל ויוכל לפעול ויגזור אומר ויקום לו דאדם אחר נהי דיש לו מעלה מצד הפועל שוב יש לשאר ברואי ה' מעלה מצד שלימות הפעולה אבל איש כזה שהוא שלם בכל השלימות ועי"ז מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ויכל לגזור על שמש בגבעון דום ועל תפתח הארץ את פי' וכיוצא ולכך אמרו במדרש תהלים נ' שלכך נקרא איש אלקים שה' גוזר והוא מבטל דוגמת איש שמפקיר נדר אשתו אלא שלפ"ז לא שייך אצלו תפלה כיון שיוכל לגזור אמנם היינו על מעשה בראשית אבל על זאת יתפלל כל חסיד אליך שלא יגבר יצרו עליו ולא על חביריו וזה שאמר בתהלים כ' תפילה למשה איש אלקים מעון אתה היית שאתה מעונו של עולם מחזיקו וקיומו נגד היצר וגו' ולזאת תשב אנוש עד דכא וגו':

והנה קרח ועדתו מלבד שחלק על שלימות הפעולה של משה רבינו חלק ג"כ על שלימות הפועל ותלה בו פחיתות שאינו עושה אפי' מה שהוא עושה בכוונה רצוי' אלא לכבוד עצמו הוא דורש וזה שאמר רב לכם כי כל העדה כל מעשיהם ותנועותיהם כלם קדושים והם מצד עצמם רוצים בזה ולא לשום פני' אלא לכבוד ה' וכלם כאיש אחד אע"ג שאינם במעשה אחד וזה יש לו נטי' לזה והאחר לאחר אבל תוכן הרצון הוא ה' ותכליתם היא ה' ולכך קוראו אותם בשם עדה שמיועדים לדבר אחד נקרא עדה ומורא שמים עליהם וכל אהבה שאינו תלוי בדבר אינו בטלה לעולם וכנאמר יראת ה' טהורה עומדת לעד וממילא אין צריכין לכם ואתם רק לתוספת זהירות אי נצרכה אלא להעדפה ומדוע תתנשאו על קהל ה' כאילו לא הי' עדה אלא קהל בעלמא וכל אחד לדרכו פנו לטובת עצמו ואז צריכין טובא להנהגה והפחדה יתירה וזה שאתם חושדין ישראל בזה כל הפוסל במום עצמו פוסל וכמשל מה דבלבך על סכאך וכו' וה"נ כיון שאתם חושדין אותם עכ"ח כן דרככם ואין מעשיך כלם מיוחדים לה' אלא להנאת עצמם וכל שהיא לטובת עצמו הוא אינו אחד פעמים להנאה זו ולפעמים זו וזה שאמר רב לכם ומשה רבינו ע"ה הי' עניו מאוד מכל האדם אשר ע"פ האדמה ושלימות עצמו הי' סיבה לגודל מדרגתו ושלימות פעולתו או בהיפך שלימות פעולתו וגודל נבואתו הי' עכ"ח סיבה לשלמות גופו שלא יהי' בו פחיתות כזה שהתירה הוא המשלמת את האדם ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כי לגודל הידיעה והכרה כל דבר כאשר היא יראה פחותית עצמו ולא יחשוב כי אם הטוב ועד"ז אמר משה המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל ובקשתם גם כהונה ונראה לפרש הקב"ה בחר בישראל ואמר לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט וגו' ודרשו חז"ל כי אתם ממעטים עצמיכם לא כאוה"ע כשניתן להם גדולה הם מתגאים וכו' חבל אתם ממעטים את עצמיכם ע"י גדולה תכירו כי גדול חסדי ה' וא"כ הי' ראוי שהכבוד והמעלה שנתן ה' לשבט לוי שהבדיל אותם תתן ענוה להם אבל כיון שלא היתה כן איך תבקשו כהונה ויגבה לבכם עוד יותר וזה שאמר