מהר"ם שיק על התורה קיז

אפ"ה יהי' הקב"ה יכול לקיים הבטחתם מצד האמת והנה לקרח הי' ג"כ הדבר הקשה הנ"ל לתימה ומזה הוכיח כל העדה קדושים והא ראי' ובתוכם ה' וא"כ למה תתנשאו אבל באמת לא הי' זה מצדם אלא מצד מידת האמת של הקב"ה וה' אמר ויהי וזה אפשר סמיכת הפרשיות דלעיל פ' שלח סיים אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם ממצרים והבטחתי לכם להיות לכם לאלקיכם ואני ה' אלקיכם אפילו בשעה שראוי להיות במידת הדין אהיה עמהם במידת ה' או כפשטא אלקיכם היינו השגחה באלקי ישראל ומזה עצמו ויקח קרח ר"ל שלקח לו הקדמה זו שה' אתנו ועכ"ח כל ישראל קדושים ובזה עצמו עמד לפני משה וישראל לחלוק על הכהונה וזה המליץ היטב המדרש שלקח לו האמת דמה שה' עושה במידת האמת זה לקח קרח לעצמו כאילו נעשה בשבילם וא"ש שאמר המדרש שלקח לו האמת:

ובמקום אחר אמרתי שיש לומר עוד דחז"ל רצו לתרץ תמיה הנ"ל איך אפשר שהקב"ה יתן להם מן בעת מרו בו וע"ז איכ"ל שאמרו ג' פרנסים טובים עמד לישראל מן בזכות משה וענן בזכות אהרן ובאר בזכות מרים וכיון שזה הי' בזכותם מאי איכפת אם ישראל חטאו וכשם שהטבע עושה פעולתו בין אם חוטאין או לא ה"נ הצדיקים ההם היו המרכבה וכטבע לעולם ולכך הי' אפשר ובזה אמרתי ליישב המדרש רבה ריש פ' מסעי על אלה מסעי בני ישראל וגו' ואומר המדרש הה"ד וינחם כצאן עמו ביד משה ואהרן וצריך ביאור מאי קאמר ומאי המשך ולהנ"ל א"ש דכבר הביא גם רש"י תכלית של אלה מסעי להורות איך התרעמו ישראל וכל התלאה אשר מצאתם בדרך וילילם ה' והוא גופא היקשה ע"ז אמר וינחם כצאן עמו אפילו אם הם בלי דיעה אלא כצאן ולא ידעו את ה' אפ"ה נחם והטעם ביד משה ואהרן שהכל בזכותם וא"כ הי' אפשר להנהיגם ולפ"ז מדרשות חלוקות יש ומדרש שהתחלנו בו סובר טעם אחר שמצד מידת האמת עשה ה' ככה וא"ש. ויש לומר עוד לפרש לשון רב לכם כי כל העדה כלם קדושים שחשדו שמעלת משה ואהרן רק בשביל ישראל והיינו רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ואתם שלוחם זה מעלתכם ומדוע תתנשאו וע"ז אמר להם הקרבת קטורת שכיון שניתן רשות שוב אין מבחין בין טוב לרע מיהו קאמרי המפרשים לפרש על מימרא דתענית דאמרי דהוי דבר ובשבבותיה דרב לא הוי לא משום דרב דנפישא זכותי' אלא משום קצרא דמשום רב היה אפשר שיהי' ואפ"ה זכותו יעמוד לו להצילו [והיינו אף דכיון רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע בכ"ז נפיש זכותא שאני ואליו לא יגיע רק משום האי קצרא דלא נפיש זכותא לא הי' דבק למען תת נפשו לשלל ותעצר המגפה משבבותי' מכל וכל] והה"ד כאן נתן זה למופת שאחרים ימותו והוא ניצל זה אות שנפישא זכות מצד עצמו וזה שאמר ואת הקרוש בעצמו והקריב אליו בעצמו ואחרים ימותו אבל את אשר יבחר בו רק מתורת בירה ואז יקריב אליו עכ"ח גם אחרים להציל על כלן כמו בקברא דרבי הנ"ל:

רב לבם כי כל העדה כלם קדושים וכו' שעם ב' דברים הי' מראש הסכמת בני אדם לבחור להם מלך האחד בעבור סבה פנימית שאלמלא זה יעשה כל אדם וישר בעיניו ויקח מה שירצה והשנית סבה חיצונית מפני יראת מלחמות והזיקות מעם אחר אבל אלמלא הי' בני אדם כל כך ישרים בלבותם שלא הי רוצים לעשות כלל עברה היו בטוחים ממלחמה כמו שהי' ישראל אז בטוחים כי ה' איש מלחמה ל הי' צריכין זה וזה שאמרו כי כל העדה כלם קדושים ואין צריכין לשר מצדם ובתוכם ה' להיות להם למגן ולמחסה ומדוע תנשאו והלא אין צורך בכם:

בב"ב פ' הספינה אמר רבב"ח הוי קאזלינן במדברא ואמר לי' תא ואחוי בליעי דקרח וכו' ואחוי לי תרי בזעא דנפק קוטרא מנייהו ונקיטנא רמחא וצמרא ומרטיקנא במיא ואתיבנא שם ואתחרך ואמר אצית שמה ושמעית אמרין משה ותורתו אמת והם בדאין ואמרתי לפרש הרמז הנה מלבד המחלוקת על משה שלא היו מאמינים שכל מה שצוה ועשה תי' עפ"י ה' ושמשה רק מלאך ושלוחו של הקב"ה דוגמת השמש והירח ושאר עניני הטבע שעושים פעולתם הכל פעולה טבעי לא מרצונם לא הוספה ולא גרעון כך משה רבינו אם אמנם שהי' בעל בחירה ושכליי והי' אפשר לו להוסיף ולגרוע ובזה נתעלה משאר ברואי עולם משמש וירח שעושים פעולתם בהכרח חק ולא יעבור שאין בהם כח לשנות פעולתם וכשנבחין זה יש לכל אחד מעלה וחסרון מעלה לעושים בטבע כפי שנגזר להם בוודאי אין בהם חסרון כי הם מעשה