מהר"ם שיק על התורה קטו

ליטול הבחירה ולשמור ביד חזקה א"כ הי' לכוף ולסבב אופנים שיעמדו בברית ותורת ה' אמנם הקב"ה בוחר לעולם בדבר שליח שהוא מסוגל גם בטבע לזה הדבר וכמו שביאר בעקידה ריש פ' שמות שלכך בחר ה' במשה שהי' מסוגל להעמיד המשפט ולהושיע לדך ונכלם עיי"ש ולכך גם בישראל ה' שראה שתם מסוגלים לאמונה ויש בה כח ועזות נגד הנסיונות ובאופן זה קשה ערפם שלהם הוא מעלה להם כמו שכ' המפרשים ולכך הם מסוגלים לשליחות הזה לקבלת התורה וזה כוונת הג' וארשתיך מעיקרא אמר שארשתיך לי שארס הקב"ה לו לעולם בבחינת ארוסה ואשה שהיא תעשה כל צרכי ביתה ועטרת בעלה ותהי' סיבה לקיים הנצחיי במין כך לזה ישראל מאורסים להיות לגמרי לה' לעשות צרכי גבוה להגדיל שם ה' יתברך ולקיומי' במין האדם ונגד זה חייב עצמו השי"ת צרכי בני ישראל לזונם לפרנסם ולגאלם מיד צר כדרך איש לאשתו וארוסתו והיינו קרא קמא וארשתיך לי לעולם ובחר ג"כ עוד בשם ארוסה שהיא משתוקקת יותר לנישואין לבעלה מהשתוקקת אשה לאיש שלעולם צריך אדם לשאוף למדריגה יותר גדולה ולחיבור יותר גדול ע"ד שאמר הפלאה ז"ל לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שילך ממדריגה למדריגה וימצא שעד עתה עסקו הי' שלא לשמה אלא שקשה כנ"ל שהבחירה חפשיית ואולי יחטאו ישראל ואיך כרת ה' ברית וע"ז תירץ בקרא ב' שבאמת היא על כמה פנים או בצדק ואם לא ירצו ישראל יהי' במשפט דוגמת כי ביד חזקה אמלוך אליכם ולפעמים יעשה השי"ת חסדים גדולים כל כך עד שיראו גם אשר עיניהם השע ולבם הכבד אפ"ה ושב ורפא ויאהוב וירחום ה' דוגמת ארחמך ה' חזק' [כפרש"י שם שארחמך הוא לשון אהבה] והיינו חסד ורחמים אלא שא"ז שוב תקשה א"כ גם לשאר אוה"ע הי' אפשר הברית ושה' יסבב ויטול מהם הבחירה ולמה בחר בישראל וע"ז בא הקרא הג' וארשתיך לי באמונה שנהי שיש אפשרות שיעשה ה' שיכירו אותו ע"י משפט או ע"י חסד ורחמים ואפ"ה הקב"ה בחר בישראל שהם מסוגלים לאמונה כדלעיל וניסי ה' יבואו רק כדי לאהוב השי"ת והיינו וארשתיך לי באמונה היינו כנ"ל שמצא השי"ת בנו חוזק מידת האמונה ויעמדו בנסיון ולכך מסיים וידעת את ה' לשון ויודע בהם אנשי סוכות והיינו יסורין ולעמוד בנסיון והוא עצמו אהבת ה' וידיעת ה' ושניהם כאחד טובים:

והנה ככל הנ"ל עשה השי"ת לאבותינו במדבר אם נמוטו פעמיהם ה' שלח בהם משפטיו להדריכם בדרך הטוב ומלבד החסדים הגדולים לעורר בהם אהבת ה' על כל חטא ופשע מיד הוכו בעונם כעין מעשה מרגלים ואינך והעונשים עצמם הם אות אהבה אמנם לכאורה דרכי ישראל במדבר הם לכאורה נגד הלימוד הנ"ל שישראל מסוגלים לאמונה וכמו שצוה הי"ת עד אנה לא יאמינו בי וגם משה אמר ובמדבר הזה אינכם מאמינים בה' וגו' אמנם לנו הדבר תימה אבל אם היינו יודעין איך נשתקעו ישראל במצרים בטומאה ובמידת הרעות וכח ההרגל שנעשה לטבע שני כאילו הוטבעו לרעה והטוב ששתול בנו מאבותינו הי' מעורב ומותבל בין כוחות הרע עד שהטוב והאמונה הי' צריך חיזוק גדול ולמדריגת ישראל הי' צריך כח יראת שמים גדול ואלו הי' לאדם אחר יראת שמים גדול כמו שהי' לדור המדבר הי' צדיק וחסיד גדול אבל אצל אבותינו דור המדבר הי' זה לעומת זה גם כח היצר גדול מאוד עד שבגודל יראת שמים שלהם נמוטו כמה פעמים ובזה נראה לי לפרש מאמר בגמרא בפ' המוכר את הספינה במעשה דרבה בר בר חנה דאתלוי' עמו האי נועייא במדבר ואמר איזל ואחוי לך מתי מדבר וראו דגנו אפרקוד ודמי' כמאן דמבסמי והוי זקף כרעא דחד מניי' דכד אזיל טעייא רכיב גמלא ורומחא בידי' לא נגע ואפסק מניי' קרנא דתכלת ולא הוי מסגי ואמר דלמא שקלת מניי' וגמירי דכל ששקל מנייהו מידי לא מסגי' עיי"ש ואמרתי לבאר לפי הנ"ל שכד חקר במהות דור המדבר ובקי' הנ"ל והראה לו חד נועיי' וכיוון בחד טעייא לשכל המעשיי הטוען מכאן והולך לכאן והנסיון כך הראה לו שפניהם כלפי מעלה אלא דמבסמי ומדריגה הפחותה שנפלו וכרעו בה זקוף למעלה ליראת שמים ושלהם גדול יותר מטעי' דרכיב גמלא ורומחא בידי' ולוחם מלחמות ה' אלא שכח היצר שלהם גדול מאוד וע"ד שאמרו חז"ל כל הגדול ממנו יצרו גדול ממנו אמנם לפי הנ"ל לכאורה נהי שהי' בהם יראת שמים גדול אפ"ה כיון שמצד אחר ע"י הרע כבה והוקל א"כ שוב נפחתו ממדריגתם ולא היו ראוין לדביקות אלקי כי אם ע"י הכלל שהי' לכל אחד קצת טוב ואחד אל אחד יחדיו ידובקו וע"י הדבוק הי' אפשר הדביקות ושראת השכינה וזה כיונו הרבה בר בר חנה דפסק קרן דחד מנייהו לשון עיקר התכלת הוא על דיבוק אלקי דתכלת דומה לים וים לרקיע