מהר"ם שיק על התורה קיג

וא"כ הי' ראוי שיהי' להם בשר לאכול אפי' בלא תרעומות אבל להנ"ל הי' רק לשעה וע"ז האספסוף התאוו תאוה שאין להם זכות אברהם שהיו ערב רב וישובו גם בני ישראל ויבכו מי יאכילינו בשר כל ימים שאין לנו מי שנאכל בזכותו, ולפי הפשטות יש לפרש דהנה ברא ה' לאדם כמה מיני מאכלים שאינם צריכים לחיותי רק להשיב נפשו כי יש שוב הרבה דברים המכאיבים דעתו יותר מבעלי חיים לכך את זה לעומת זה עשה אלקים וע"ז התרעמו ישראל כאן שענה בדרך כחם ואין להם להשיב נפשם ובמצרים שעינה כחם הי' להם הרבה דברים המשיבים נפשם עד שאכילת דגים הי' להם לחנם לבלי תכלית להשיב נפשם ועתה יש לנו הדברים המכאיבים ואין לנו דברים המשיבים נפש:

האנכי הריתי העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי וגו' יש לפרש דהקב"ה שם בטבעו שיהי' אהבה טבעית בין האבות לבנים הואיל והמשא מרובה שלא ימחסו בהם אבל מצד שגם לי יש לי הרבה טרחה עמהם ולא שמת בי אהבה טבעית אין בכוחי לשאת אותם:

פ' שלח שלח לך וגו' ויתורו את ארץ כנען את אשר אני נותן לבני ישראל וגו' יש לפרש שע"י השילוח הזה ידעו כי אני נותן שיכירו וידעו כי לא בכחם ובחילם אפשר לעון על מלכי ארץ כנען אשר ענקים ישבו בה והנה התכלית של שילוח לדעת משה שהוטב בעיניו אע"ג שבטח בה' ובעוזו ואפשר משום שהי' קשה למשה נהי שבטח בה' וידע כי ה' ישים אותם תחתו מ"מ הי' דואג על איבוד הזמן במלחמות וטוב לו יום אחד בשלוה לבקר בהיכל ה' מאלף ללכת בקרב לכך נתרצה להם לשלוח מרגלים כדי לידע אי' מקום תחנות הגבורים ואנשי השם ומקום האוצרות אשר עליהם ישימו מבטחם ואם יראה כי הם יוכו אז האחרים ממילא לא יקום עוד רוח באיש ויפלו תחת רגליו ולזה שלח אותם לידע אי' גבוריהם ומשמני הארץ אי' הם לידע באיזה מקום יהי' להם מזון לאכול כאשר יבנו מצור על הערים אבל הם קלקלו:

ויקרא משה להושע בן נון יהושיע עי' בפרש"י ובתרגום יונתן כד חמא משה ענותנותו של יהושע וקשה מאי ענין ענותן לכאן ונראה דכבר העירו המפרשים איך אפשר לאיש להתפלל על איש אלא דבכל הדברים אפשר להשיג ע"ד שכ' העין יעקב בפי' אין עומדין אבל להציל איש מעבירה הלא הבחירה חפשית רק על זאת יתפלל כל חסיד שיצילהו ה' מאנשי רשע המטמינים עצה לעשות במחשך אשר האדם סובר לפעמים כי דבריהם נוטים לטוב ומכוונים למצוה ומאוד צריך לשמירה הזאת האיש הענו אשר ילמד טוב על חברו וכל אמר ישמע ממנו ילמד עליו זכות ולכך פי' התרגום כד חמא ענותנותו:

כי חזק הוא ממנו עי' פרש"י ויש לפרש שאמרו שה' נתן להם כח וחוזק לב כאילו סוברים שהם מחוזקים מה' ובהיפך ממה שאמרה הרחב כי נמוגו כל יושבי הארץ וגו' וכתות כתות הי' בניהם. אמרינן בסוטה על ויהס כלב את העם אל משה מלמד שהי' יהושע מדבר אמרו הדין ריש קטיעא ימלל מיד ויהס כלב וגו' ואמרו שם שכלב העמיד עצמו על הספסל והשתיקו ונראה בעזה"י ביאורו הנה צריך האדם לשמור עצמו מן החטא לכבוש את יצרו הרוצה להפילו לשחת והש"י אמר בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו ונתן לנו דברים שמכניעים את האדם וע"ז נראה שצוה לן מצות ציצית כנאמר בפרשה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והי' לכם לציצית והדקדוקים מבוארים ונראה דב' דברים מעוררים בנו לילך בדרכי השי"ת אחד השגחה פרטיית כשישים נגד עיניו שמלא כל הארץ כבודו אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכמו שכ' הרמ"א בריש סי' א' באו"ח שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו' ובזה יכניע את יצרו ויאמר לו דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וגו' וזה איפ"ל הרמז על עשיית ציצית שהוא לשון מציץ מן החרכים כפרש"י ובגדיהם הרמז על מעשה בני אדם וכמו שנאמר בכל עת יהי' בגדיך לבנים וגו' וכנפי הם הסוף של הבגדים הרוח על המיתה והיינו דקאמר ועשו להם ציצית שיעשו ציצית רמז על הצלת ה' שהשי"ת אצלינו ויודע ועד ודן ובעל דין והיינו על הוא ה' עליון נקרא על הוא על כנפי בגדיהם לדורותם היא ראשון והוא אחרון והוא מציץ ורואה את כל הנעשה אמנם השגחה זו עצמו איתא בספרים שזה אות על שיש בנו נשמה קדושה וחלק אלקי שאם הי'