מהר"ם שיק על התורה קיב

אהבת ה' ויראתו או הת"ח ומפרסמי שמו הם הם הבדים וכשיהיו מצד האהבה ויתעמלו בה ואז כששני הדברים מחוברים אז יכולין לפעול אבל דהע"ה מצד אהבתו בה' הי' סבור שבלימוד לפרסם מעלותיה שהוא חייך בלבד שע"י התורה יקנה חיי עוה"ז והצלחתה סגי וא"צ לעמול בה ואפי' שהי' מתגורר ולא יוכל לעבוד הי' זומר עריצים ואפ"ה הי' לו לזמירות וע"ז אמרו שרעיון הזה הביאו לידי טעות שסבר שלא בעינן דווקא בכתף ישאו וא"ש. ועשה הכהן אחד לחטאת וגו' וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו' עי' בפרש"י ועיי' ברמב"ם פ"ג מדיעות והכוונה נראה כי בוודאי אם אדם מקבל נזירות ע"ד קנס או לכפר על עונותיו אין זה עיקר כוונת הנזירות אבל אם נודר בנזירות כדי שירגיל את עצמו להיות לבו מסור בידו וכדי למנוע מכל חטא אז הוא דעתו כדי להתקדש וקדוש יקרא אלא דהרגל נעשה טובע וכיון דמורגל שלא לשתות יין שוב אינו עושה בו הוא' ולכך עיקר סתם נזירות לפי קבלת חז"ל הוא למ"ד יום דעד אותו זמן עדיין אינו מורגל כמו שמצינו לענין משיב הרוח כל למ"ד יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר אבל אם כטמא באמצע וצריך שיהי' ימים הראשונים שיפלו א"כ יהי' נזיר יותר מלמ"ד יום וזה לא יועיל לו שוב לסייע אותו שיהי' לבו מסור בידו ולכך נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין וא"כ תרווייהו צריכין להדדי שלא נזהר מטומאות מת ומשום שציער עצמו מן היין ובזה א"ש שם כל דברי הרמב"ם ולא קשה ממה שהקשו עליו נושאי כליו עי' בלח"ם שם ובסדר למשנה ובזה א"ש:

יברכך ה' וישמרך וגו' אפשר לפרש כי ברכות של אלו מכוונות נגד כל מעמד השלימות של אדם כי לזה צריך א' שלום בגופו ובממונו למען יחי' חיי נעימות ולא יענהו חייו ב' שלימות הדעת להוציא מכח לפועל חשיכה לאורה וב' אלו הברכות אפשרי לאדם לצורך עצמו וגם להטיב עם אחרים ולהיות תחת אלקים אשר חלק ה' מכבודו לבשר ודם להיות מטיב לאחרים אשר בזה האדם יחידי בעולמו וע"ז אמר ראשון יברכך וגו' דהיינו חיי הנעימות ע"י ברכת הגוף בריא אולם ברכה בממון מצד שהממון הוא נסיון כמאמר שלמה ריש ועושר אל תתן לי אמר וישמרך שיתן לך על אופן שלא יזיק לך ונגד הב' שלימות הדעת אמר יאר וגו' להאיר עינים ודעת ניתן בחנינה ע"ד שתיקנו אתה חונן לאדם דעת וגו' ונגד כל שנים אלו להטיב לאחרים אמר ישא ה' פניו אליך וגו' ר"ל מה שהוא עושה והיינו פניו יתן ה' לך מתנה ועי"ז כל המזכה את חבירו אין חטא בא על ידו וזה וישם לך שלום כי אז יהי' השלום קנוי לו בעצם בל ימוט לעולם:

פ' בהעלותך אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וגו' יש לפרש דהרמז הוא דהנה ה' פרש חכמתו על כל פני תבל ובאיזה מקום שיהי' תוכל להגיד ולהכיר את חכמת ה' ויכלתו וטובו ע"י מה שתחקור בתוך עמקי ופלאי הטבע ההוא וזה עצמו הי' התכלית של החכמה שנטע ה' באדם לידע בשמים לרום ומה לו ולהם שיהי' האדם מכיר בשמים ממעל ובארץ מתחת אם לא שע"י החכמה תסובב תכלית לנפשו היראה והמוסר וזה חלקו ותכליתו בעולמו וכן בחכמת התורה אשר צוה ה' אותנו צריך שתהי' מאירה לו ויהי' נאה דורש ונאה מקיים ומבלעדי זה הדרישה אינו מועלת לו וע"ז רמז כאן דאל מול פני המנורה דהיינו נגד עצמו יאירו שבעת הנרות דהרצון בו שבעה מיני חכמות או שבעה ספרים שבתורה כמ"ש אדמ"ו הגאון נ"י כולם יאירו לעצמו וע"ז אמר ויעש כן אהרן ופרש"י להגיד שבחו שלא שינה ר"ל שהוא הי' באמת נאה דורש ונאה מקיים:

והאספסוף אשר בקרבו וגו' ויאמרו מי יאכילינו בשר וגו' יש לפרש בדרך דרוש דאמרו פ' הספינה בזכות שלשה זכו לשלשה בזכות חמאה וחלב זכו למן בזכות והוא עומד עליהם זכו לענן בזכות יוקח נא מים זכו לבאר ועי' במהרש"א שם דבפ"ק דתענית אמרו ג' פרנסים טובים עמדו לישראל וג' מתנות טובות ניתנו בזכותם באר ומן וענן בשביל משה ואהרן ומרים ע"ש ותי' דבשביל אברהם לא היו זוכים אלא לשעה אבל בזכותם הי' נמשכין מ' שנה אע"ג דאין דרך נס היות עומד זמן מרובה בטבע אחת כאן בזכות אנו נמשך ובזה א"ש דבשר שאמרו שם בפ' הפועלים דכל שעשה ה' ע"י שליח הואיל ואברהם עשה ע"י שליח ומה שעשה בעצמו עשה ה' בעצמו ואל הבקר רץ אברהם ולכך ורוח נסע מאת ה' וגו'