מהר"ם שיק על התורה קז

להתאחד ולחבר כלם כאיש אחד וישראל גוי אחד אע"ג שצבעו של זה ונטי' של זה אינו כשל חבירו וכל אדם נשתנה בדעתו וגם יש לכל אדם תכלית בפ"ע ואחיזה במצות ה' בפ"ע אדרבה עי"ז יתחברו ויתאחדו ויהי' כבת אחד הבנוי מרבוי אבנים שמתאחדים וע"י כלם נגמר הבנין וגוי אחד ועל זה נקראו בית ישראל ונעשו כגוף אחד וזה שלמד לנו בחילוקי המחנות בד' רוחות העולם ללמד שלכל אחד אחיזה ותכלית ותשוקה לרוח אחרת ואפ"ה יתאחדו יסגרו זה בזה וכל המחנות יתאספו ואז לא יבוא זר בניהם והם עצמם כמחיצה ומחסה ואיש רעהו יעזורו אע"ג שהם משונים זה מזה והנביא אמר כד' רוחות השמים פרשתי אתכם כשם שאי אפשר לעולם בלי ד' רוחות כך אי אפשר בלי ישראל והב' מידות בהדדי הם קשים להשיג דיש אדם שהיא נוטה לטוב עניו ומוכנע ואיש כזה אוהב שלום ורודף שלום ואינו מסוגל ללחום מלחמת ה' בעד התורה והאמת כי לבו חלל בקרבו ונגד זה מי שיש לו מדת העז לעמוד על דעתו ויגבה לבו זה מסוגל ללחום אבל אינו מסוגל לשלום והקב"ה ביקש מישראל במצות עשיית הדגלים והחני' בד' רוחות ולסגור בעדם לאסף ולהיות כאיש אחד תרתי משמע אע"ג שסותרין זה את זה לפי טבע אנושי אבל ללמד בא שלא יעשו לפי טבעם אלא כפי היאות ורצון הבורא ב"ה שהוא מאסף לכל המדות ולא לכבוד עצמם ידרשו אלא יעשו רצון בוראם ויהיו נאמנים בשליחותם ואז יהיו דוגמת המלאכים שנתקנאו בהם על שהם ששים ושמחים לעשות רק רצון בוראם וה' בתוך צבאם אות ודגלם ויהיו ישראל מלמטה משרתיו עושי רצינו וזה שצוה ה' שאיש על דגלו באותות לבית אבותיו יחנו בני ישראל ונ"ל הדגל שהוא אות על הלוחם ובאותות לבית אבותיו הייני שאעפ"י שכל אחד משונה והי' זהיר במצוה זו וזה בזו אפ"ה יתאחדו ויהיו לבית אחד והיינו איש דהיינו שיהיו כאיש אחד על דגלו ר"ל אעפ"י שיהיו מיועדים לדגול וללחום מלחמת ה' במדת העזות ובאותות לבית אבותם היינו שיחנו כבית איש על כוחו בד' רוחות העולם מטעמים הנ"ל שכל אדם משונה אפ"ה יהיו כאיש אחד ובזה יחנו בני ישראל ויהי' להם קיום וכמו שדרשו חז"ל כד' רוחות כשם שאי אפשר לעולם בלי רוחות כך אי אפשר בלי ישראל ואז ראוי לנו שם ישראל כי שריתי עם ה' וגו' וכי תימא הא הוי תרתי דסתרי אהדדי אלו ב' מדות ואין לו קיום ואינו אלא הכרח וע"ז מסיים הקרא מנגד ר"ל אעפ"י שיש התנגדות בב' מדות האלו אפ"ה סביב לאוהל מועד ר"ל אם יהי' נקודת מועדם ותכליתם אוהל ה' יחנו סביב ונקודה הסובבת היא היא סימן הנצחיי בלי הפסק והיינו סביב לאוהל מועד יחנו שצריך שיהי' מועדם האוהל ה' אז יחנו סביב בנצחיות בלי הפסק וכמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום תרתי עזות ושלום וזה ברכת ומתנת ה' ועפ"י ביאור הנ"ל באמת הדגלים עם מחנות ישראל הם דברים גדולים וכבוד לישראל ובמדרש הביאו שפיר שעוה"ע מסיתים לישראל לעבור על דתם ועי"ז יעשו אותם שרים ושיהי' להם רק מדת השולמית אבל לא מדת ואות תדגל ללחום מלחמת ה' ומדת העזות וישראל משיבין רק מי שיוכל להכניע תאותו ולבו אמיץ בגבורים נגד תאותו רק זה הוא הגבור והמושל והמלך על עצמו ומושל בכוחו מלוכד עיר וא"כ אדרבה אם נהי' מוסתים ומפותים לא נהי' שרים אלא עבדים לתאותם ויצרם ורק בזאת אפשר לאוה"ע ליתן גדולה לישראל שהם מסיתים וישראל כובשים יצרם ולוחמים שעי"ז יתגדלו ויתעלו מעלתם והיינו שאמרו שם שמא אתם יכולין ליתן לנו גדולה כמחולת המחניים והיינו כנ"ל דהיינו כבושת היצר והתאוה וישראל יעמדו כחול אשר על שפת הים להגן נגד התאוה והסתה והפתוי אשר נדמה להמון מים רבים וזה רמז כמחולת היינו כמו חול המחניים נגד הדברים הנותנין חן והמסיתים ביפים וים לשון הים ההולך וסוער ונראה הרמז נכון ואז האוה"ע יכירו ויאמרו הנשקפה כמו שחר שאין להם אור רק מעט כמו שחר כך אין חכמה ותבונה בהם אבל באמת הם מאירים וכל דברים ברור להם כחמה השש ושמח לעשות רצון קונה אבל אשר עוד מעלה שהם בעיני עצמם כלבנה שאין לה אור מעצמה וזה יפיפיתה ובזה תכבש המלחמה אם היא אצל עצמה רק כלבנה לא תתגאה ולא תלך בגדולות ונפלאות ממנה, והיינו שיעד ג"כ הנביא הושע והי' מספר בני ישראל שיהי' הישראל בעיניהם כמספר מעוטי הכמות ועי"ז יהיו כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ולא יוכלו לכבוש אותם וכמו שלמדו ואמרו חז"ל לעולם יהי' אדם רק כקנה ואז אע"ג שהרוחות מנענעים אותם אפ"ה אינם יכולין לשבר אותם:

ומסיים הנביא והי' במקום אשר יאמר להם