מהר"ם שיק על התורה קו

פ' במדבר רש"י פירש מתוך חירתן לפניו מונה אותם כל שטה וכו' עי' שם והכוונה והחבה הזאת נראה שהיא כי נתעלה מין האדם מכל אשר על פני אדמה בהשגחה פרטי פרטית על כל איש ואיש אבל אין השגחה הזאת הנפלאה שווה בכל איש כי אין השגחה איש מבני ישראל כמו השגחת איש משאר האומות ובאישי ישראל עצמו אין השגחת הצדיק והרשע שוה וכיוצא בזה כמו שהאריך וביאר היטב הרמב"ם במורה ח"ג ועד"ז צוה ה' למנות עם בני ישראל הרבה פעמים כי כל איש מישראל הוא מושגח בכל עת ושעה ויש לו חק עלי תבל מה שיש לו לתקן בעולמו וזה הוא המורה הדמיון של המנין שכל אדם מלמעלה הוא מושגח בפרטית ממש וכנגד זה מארץ צריך שיפעל כל אדם ויש לו לתקן דבר מה בעולם אל יאמר שחבירו יקיימו בידו וזה הוא החשיבות של בני ישראל בפרטות שכל איש צריך שיבוא במספר אנשים שמעולם היו וכאשר ילך מהעולם לא יהי' כלא יהי' אלא יהי' תיקונו בעולם לעולם עומדת וזה שאמר ה' לאברהם הבט וכו' וספור הככובים אם תוכל וגו' ר"ל שאיש אחד לא יוכל לספור אותם וצריך כמה דורות עד שדור לדור יעזורו אעפ"כ לא יניח האדם הואיל ואין בידו לגמור הדבר שלא יתחיל ג"כ ויניח הקטן הואיל ואינו יכול לבוא לידי גדול אמנם אם באמת האדם יש לו חק וגבול מה יעשה בעולמו וזה הוא מנינו אבל האדם שוב חפשי ברצונו לעשות מה שלבו חפץ אלא שאמרו חז"ל רשעים מסורים ביד לבם וצדיקים הלב מסור בידם וזה שאמר לדמות אדם לעפר ארץ כי בזה אינם שווין לכוכבים שחק להם ולא יעבורו וע"ז כיוון בהושע סי' א' והי' מספר בני ישראל דהיינו בהשגחה פרטית כחיל הים וכו' וג"כ מרמז ע"ד שאמר בירמי' ה' האותי לא תיראו וכו' אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו וגו' שמזה מביאין ראי' על השגחת ה' עי' בעקרים מ"ד פ"ח וכשם שמתפרסם עי"ז השגחת ה' ככה יתפרסם ע"י ישראל ואמר במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם אפשר לפרש כי המנין אפשר להיות או ע"י הנתון במקום או ע"י מקום שיוכלין אנו לחשוב כמה המקום מחזק וממילא אנו יודעין מספרם אבל כשישראל עושין רצונו של מקום אין זה כי הרי אמרו מעשרה ניסים שנעשים בבהמ"ק וכו' עומדים צפופים ומשתחוים רווחים וכו' והמועט מחזיק המרובה וע"ז אמר במקום אשר יאמנ להם לא עמי אתם יאמר להם בני אלקים חיים כמו מלאכם שלא יחזיקו המקום:

במדרש איתא ויתילדו על משפחותם שהאוה"ע מתקנאים על נתינת התורה לישראל וה' אמר הביאו ספר יוחסין כדרך שאלו מביאין והענין כך דהתורה קבלנו מסיני אבל לתורה צריך קבלה שימסר מאיש לאיש עד דור של מרע"ה וקבלה שאנו מקבלין מאב לבן היא מקובלת ושומרים אותו לעד ולזה בעי' ספר יוחסין כי אין האב מנחיל לבנו שקר:

וידבר ה' אל משה לאמור איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו ובמדרש יש שישראל נתאוו להיות דגלים דגלים כשראו המלאכים במתן תורה דגולים עיי"ש ועוד אמרו במדרש זש"ה מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה וגו' ושאוה"ע אומרים שובי שובי השולמית ונעשה ממך שרים והיינו נחזה בך וישראל משיבין מה גדולה אתם יכולין ליתן לנו שמא כמחולת המחניים של הדגלים ולבאר מעלות הדגלים ושבחן ונראה בעזה"י תכלית ישראל לפרסם אמונת ה' ועבודתו ואפי' רבים קמים עליהם הם יעמדו על עמדם ללחום בעד האמת כאשר ניתן לנו שם ישראל מלשון שריתי עם אלקים ועם אנשים היינו ללחום בעד האמת ולהיות לו למבצר ולחזק ואז באמת יתקיים מאמר הנביא ישעי' כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי ולזאת אפשר שצוה ה' להיות ישראל דוגלים בדגל דהיינו שיהיו מוכנים למלחמה לקבץ לאות הדגל דוגמת המלחמה שהדגל מקבלם שלא יהיו פזורים ולכך לתן הקב"ה לישראל טבע זו להיות עזין ראוין למלחמת האמת ולא יפחדו ולא יראו מאיש וכמו אמרו חז"ל שישראל הם עזין זאת היא מדת ישראל שבחרו בה לתורם אם אמנם מדה הזאת היא מדה מגינה ועז פנים לגיהנם מ"מ אם אינו עושה כן עבור עניני העולם הכלה אלא עבור האמת הנצחיי שהוא קיים ומנצח ומעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר אז העזות הוא ראוי שכך טבע האמת והי' צבעו דומה לצבעו של כל אחד באבני החושן הנתון בלב הכהן אשר תורת האמת צריך להיות בלבו והוא עז ונגד זה צריך שיהי' מידה טובה לישראל מידת השלום