מהר"ם שיק על התורה קה

סיבה לעצב ולמחלוקת וזה שהבטיח לן בוראנו ית' אע"ג שהרבוי והשפע לא יהי' בכל העולם רק בארץ ישראל וא"כ יש לחוש שהברכה יהי' סיבה למלחמה שיריבו עלי' ולכך הבטיח השי"ת ונתתי שלום בארץ אע"ג שלא יהי' רק בארץ והיינו דקאמר רש"י שמא תאמר הרי מאכל הרי משתה וזה אפשר שיגרום שיתקנאו בנו אוה"ע ואם אין שלום אין כלום לכך הבטיח ונתתי שלום בארץ שיכירו וידעו שמה' היתה זאת וממילא לא יקנאו והיינו דקאמר ונתתי שלום בארץ שיכירו זה ואז ושכבתם ואין מחריד כנ"ל והיינו נמי דקאמר לעיל בפ' בראשית כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ דהיינו כיון דהרחבה הוא לנו [מה'] ופרינו שפיר בארץ וזה כוונת רש"י וזה נמי כוונת ברכת כהנים יברכך ה' וישמרך ואמרינן יברכך בממון וישמרך ממזיקין והיינו כנ"ל שע"י הברכה יתגדלו ויתרבו המזיקין וע"ז יעד לן הקרא יברכך ה' שיכירו שמה' הוא ועי"ז ממילא וישמרך ממזיקין:

והנה לפי מה שפי' מרן הגאון זצ"ל הנ"ל לשון שלום היינו התאחדות והתחברות איש לרעהו יעזור ויגן ויושיע יש לפרש ג"כ המשנה סוף עוקצין אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ונראה עפ"י מה שכ' העקידה בפ' ויגש דהרבה פעמים אנו רואים אפי' מלך בשר ודם שאע"ג שאחד חטא וראוי לו משפט מות אפ"ה אם איש הזה הוא קשור באיש אחר שהמיתה שלו יזיק וירע לאיש תם וישר שאינו ראוי לו להכאיבו אז יחון ויציל התם והישר ומעמדו על האיש שחטא משפט מות והה"ד וכ"ש אם הי' חטא משפט ממון לקחת לו את ממונו ועפ"י השלום על אופן הנ"ל אפשר לו להגין ולהציל שלא ירע פגע רע ונזק בממונו אפי' אם יגרם לו החטא מ"מ שלא יפסיד הכשר על ידי זה והנה כבר אמרו במדרש על פסוק יברכך ה' וישמרך דבשר ודם נותן מתנה לחבירו ואינו יכול לשומרו מן הלסטים ויבואו עליו לסטים ויטלו ממונו ולא הועיל במתנתו כלום אבל הקריה הבטיח יברכך בממון וישמרך ממזיקין ולפי הנ"ל אם ה' מברכו בשלום עי"ז עצעו יהי' מובטח בממונו שלא ירע לו פגע וזה כיוון במשנה הנ"ל הדבר שסיבב לו המתנה וע"י מה שבא לו הממון הוא הכלי שעיקר המתנה והאושר בא לו מהשגחה והאדם או הדבר המסבב אותו הוא הכלי וכנאמר העושר והכבוד מלפניך וא"כ המסבב הזה אינו יכול להחזיק לו הברכה כדברי המדרש אמנם שלום על דכך הנ"ל יכול להחזיק לו השלום שיהי' שמור בידו וא"ש:

והנשארים בכם ימקו וגו' בעונות אבותם אתם ימקו כבר בארתי במקום אחר אע"ג שאין הקב"ה מעניש בנים בעון אבותם היינו בעונש הנפש יבוא רק על מי שחטא בנפשו ואיש בחטאו ימות מיתת הנפש אבל בעוה"ז לפעמים השי"ת מעניש בעון אבות כדי להראות גודל חטא ודווקא אם חטאו האבות במעשיהם בפהרסיא שמלבד החטא הי' הדבר מקלקל בני אדם העוסקים שנקל בעיניהם לעבור ונעשה כדרך כבושה לפניהם והי' חילול השם נגד זה שוב צריך שיתקדש שם ה' ויפרע גם מבניהם כדי להקדש שם ה' ולמען לא ישובו עוד חוטאים ויהי' אות לבני מרי הם ודורותיהם והנקיים האלו צריכין שיוותרו על נפשותיהם ולקבל היסורין כדי לקדש שם ה':

והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' יש לפרש לא שישובו ישראל ויתקנו מעשיהם המקולקלים אלא שיאמרו ויתודו כי אבותינו שהי' להם רוב כל והי' בארצותיהם כהנים ומזבח על מכונו וגבולו איך לא שמו על לבבם לשוב לה' ואומרים אלמלי לנו יהי' כיוצא באלה איך נעבוד ה' אלקינו ועתה מחוסר כל אי אפשר לנו לעבוד ה' עד"ז יתודו לה' ואין זה ווידוי גמורה כי הם רוצים להיות להם משכון על ה' [עי' בחובת הלבבות שקרא לכל אנשים אלו בעלי משכונות] ובתחלה צריכין לשוב במעמדם מחוסר כל וזה הכוונה כאן בפסוקים האלה ועד"ז כיון ג"כ במשלי א' אז יקראוני ולא אענה ישחרוני ולא ימצאוני וגו' [אבל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר וכ"ט וכן נזכה בחסדי ה' אוכי"ר]: