מהר"ם שיק על התורה קב

וזה ג' ענינים שפי' רש"י כללים ופרטים ודקדוקי' כלל הוא השביתה ופרט הוא שהפקיר הכל ודקדוקים לשנות הקצירה והבצירה וזה כעין סייג שעשתה התורה לדברי' שלא ישכח ענין השמיטה וזה שקמ"ל שגם זה מסיני שכבר מסיני שאז פסקה הזוהמא וראו תכלית האדם גם נצטוו על כל זה ללמד שאין טעם מצות שמיטה רק ללמד כי לה' הארץ אלא יש סודי סודות ולכך הם קיימים ונצחיים וצריכין לעשות כמאמרם וזה הוא חיותינו והנה ג' שותפין יש באדם אמרו חז"ל וא"כ ראוי ליחס לאדם לקרוא לבניו בניו אמנם השי"ת נתן לנו דרך שיקראו בנינו אם נגדלם לתורה ואפי' המלמד בן חבירו תורה נקרא בנו וכו' א"כ כשילמד או יניח ללמוד ושלוחו כמותו את בניו תורה עי"ז נעשים לגמרי בניו שהרי אפי' חלק שיש לאשתו ולהשי"ת הרי בלי תורה כאילו אינו וכאילו לא הי' ובזה יש לפרש וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך ואמרו חז"ל אל תיקרי בניך אלא בוניך והיינו כנ"ל דיעד הנביא שיהיו כל בניך שיהי' כל החלקים שלך ע"י שהם לימודי ה':

אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' אני ה' אשר הוצאתיתך מארץ מצרים וכו' עי' פרש"י והכוונה דכבר אמר שלמה עבד לוה לאיש מלוה וע"י הלואה הוא נעשה מוכנע למלוה וכל זה אם הוא עושה לו בחנם אבל אם נותן לו ריבית ולהנאת עצמו הוא עושה אז הוא נפטר מן העבדות הזה והאדם נותן באהבה ריבית זה כדי להסיר מעצמו העבדות כי האדם בורח מן העבדות ועד"ז אפשר שאמרו סוף איזה נשך דמלו' בריבית אומרין אלמלא יודע משה שיש ריווח בדבר לא הי' כותבו הריוח היינו הפירוק מן העבדות ולכך אסר ה' דאפילו לא יקבלו ריבית כבר מצד יציאת מצרים עבדי ה' אנחנו ואפי' אדם מטיב לעבדי ה' כבר הקדים ה' להטיב עמו ואין צריך להיות לו מוכנע עבור זה וממילא אין לו לקבל הריבית שהרי אפי' קונה אדון לעצמו וכל שכן שאפשר היום או מחר יעלה הדל ויהי' עשיר כמו שהעלה ה' אותנו מארץ מצרים בהיותנו דלים ושפלים ואפשר שיהי' הוא צריך אליו ולכך אמרו בהמקבל ריבית כאלו כפר ביציאת מצרים:

בחקתי אם בחקתי תלכו וגו' מה שכבר הקשו המפרשים מדוע פרט הכתוב שכר מצות עוה"ז מלבד תרוצם, נראה עוד לומר דקאי על הנאמר בפרשה דלעיל לא תעשו לכם אלילים וכו' וכבר הי' עובדי ע"ז מיחסים פעולה ושכר טוב לעושי הפעולות ההם וכמאמר נשים הארורות אשר אמרו מעת חדלנו לקטר החדלנו את כל אלה ע"ז אמר כי אם בחקותי תלכו ולא תעבדו למי שחקקתי שלא לעבוד ולא די שלא תעבדו אלא ואת מצותי תשמרו לאבד ע"ז ולשרש אחרי' היינו מ"ע ואז נתתי גשמיכם יעד הכתוב נגד כל מחסורי האדם שהם מחסורים פנימים שהם האכילה וכל המזונות וגם מחסורים חיצונים מדברים המזיקים ואח"כ מחסורי הנפש שהם מידיעת הדברים האמיתים והשגחת ה' שהם ג"כ מחסירים פנימים אשר לאדם מצד קוצר שכלו ומחסורים אשר ניתנו לו מאנשים הגרים עמו מדיעות הזרות אשר קיבל מהם ונגד כולם הבטיח ה' בשמחת חוקי התורה למלאות להם מחסורם כמו שמילא להם חסרונם בדיעותם ולמד אותם דרכים המביאים אל מול האושר הנצחיי ומצות אשר מתקנים לדיעות הנפש ולכך אמר אם תקבלו דעתי לתקן חסרונות הנפש אז גם אני אמלא חסרוניכם ואם לא תרצו לשמוע לי לתקן חסרונות הנפש אז יתקרבו לכם חסרונות אשר אי אפשר לכם לתקן כי חסרון אשר ביכולת האדם לתקן אינו חסרון אלא מעלה או יאמר לפרש לשון אם בחקתי תלכו וגו' עפ"י מה שבארתי תהלים א' אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי חז"ל אמרו ישב ולא עבר עבירה נותנין עליו כאלו עשה מצוה ועי"ז אפשר לו לאדם לזכות לאושר הנפש ע"י שב ואל תעשה אבל בתנאי אם הניח לעשות עבירה זו מצד כבוד ה' אז הכבוד ה' והירא' ה' היא עצמה מ"ע וכל ל"ת שמניח לעשותו היא אצלו עשה ואדרבה על עזיבה מלעשות עבירה יש לשלם שכר הגדול כי על מ"ע בכל מ"ע שעושה ע"י פעולה כבר הקדים ה' לו ע"ד שאמרו אם עושה אדם מזוזה כבר קדם ה' לו בית וכיוצא וע"ז אמר אשרי האיש אשר לא הלך ר"ל שאפשר לאדם להיות מאושר במניעה מעבירה ובתנאי כי אם שיהי' בתור' ה' חפצו שיהי' חפץ זה שמונע מעבירה מצד תורת ה' וגו' וכן קאמר כאן אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ר"ל ולא לעבור יהי' כאלו עשיתם ואתן לכם שכר:

אם בחקתי תלכו ואת מצותי השמרו ועשיתם אותם ונתתי