מהר"ם שיק על התורה קא

הדברות ששמעו ישראל עפ"י משה עיקר מופתם שמפי ה' המה הי' המעמד הר סיני ודברי ה' אשר שמעו כי ה' מדבר עם משה ומצוה עליהם ולכך הי' מחוייבים לשמוע בקולו כמו שהאריך בעקרים סוף מאמר א' ועד"ז הפירש משה קיבל תורה מסיני וגו' ר"ל שהמופת הוא מסיני ולכך ראוי שיסמוך הדיבור אצל סיני אמנם מצות השמיטוה יש לה מופת אחר בכל שנה ששית נתקיים היעוד הנאמר ועשתה התבואה לשלש השנים וכיון שיש לה מופת על עצמה על הר סיני מה שראוי לכל מצות אחרת אלא שהכלל כיון שאין צריך לעצמה על הכלל כולה יצאה:

וידבר ה' אל משה בהר סיני וגו' ופרש"י מאי ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות כולם נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותי' ופרטתי' ודקדוקי' מסיני אף כל המצות כולם נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני וכבר נאמרו פירושים ע"ז, ונראה בעזה"י אמרו חז"ל על הקרא דנפשי יצאה בדברו כששמעו ישראל הדיברות בסיני יצאו נשמתן והתורה ביקשה רחמים עליהם וחזרו לחיותן, ונראה שכוונו ג"כ שאז כשעמדו לפני הר סיני ופסקה זוהמא שלהם והשיגו שאין חיות הבהמה חיות ורשעים בחייהם קרויים מתים וגם השגת אנושי אפי' ע"י שכל הוא לואה ואינו משיג דברים כהוויתן והוא טועה בדמיוני ואין חיות אמיתי אלא אם ייקיים תכלית הבריאה לשמור ולעשות המצות כמאמרם לעשות רצון אבינו שבשמים ולהשיג התור' צריך שימות עצמו עלי' דהיינו שימית תאות העוה"ז וכמו שאמרו חכמי דרום מאי יעשה אדם ויחי' ימות את עצמו וזה הראה הקב"ה לישראל בשעת מתן תורה ששמעו קול הדברים של התורה מתוך רעש ענן וערפל וצעקו למה נמות ולא ידעו שהקב"ה הראה דרכי התורה להמית כל עניני' התאוה ומזה עצמו יראו וחששו אולי לא יעמדו בנסיון הזה וגם סברו שאין צריך לזה כי השיגו אז מעלות התורה וחשיבותה ושאין דבר גדול חוץ ממנה וסברו שא"צ להמית את עצמם וע"ז צווחו למה נמות הן הראנו ה' אלקינו את כבודו וגדלו וגו' היום זה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי שרק זה מקרי חיות כי ידבר ה' את האדם ורשעים קרוים מתים וא"כ למה נמות כי חששו אולי לא יעמדו בנסיון ולזה יצאה נשמתן שראו שחיות טבעי אינו חיות בעצם וחיות האלקי סברו שאין כח בם לעמוד בו עד שנתיישבה דעתם עליהם על ידי בקשת התורה רחמים וחסד וסייעתא דשמיא דבקשת עצמו להשיג בקשתיה ולא מצאתיה וכך אמר דוד המלך ע"ה בתהלים ה' בצאתך לפני ממך בצעדך בישימון סלה והראת להם עשרה נסיונות ובנתינת התורה אש וענן וערפל וקולות וברקים ומזה ארץ רעשה אם יוכלו עמוד בזה ואפי' שמים היינו הגדולים נטפו מפני אלקים שאיך יוכלו לעמוד בזה זה סיני דהיינו גם התורה רעדה מפני אלקים אלקי ישראל שרק ע"י נסיון וע"י מלחמת וכבישת היצר והסתת אוה"ע אפשר להחזיק התורה ורק ע"י שעמדנו בנסיון ואמרו חז"ל בפ' חלק שה' אמר לדוד שהואיל ולא עמד בנסיון לא נקרא ה' אלקיו רק על אברהם יצחק ויעקב שעמדו בנסיון וישראל אנו נקראין על שם כי שרית עם אלקים ואנשים ולכך גם הסיני התול רעדה ופחדה מפני שצריכין לקיום התורה נסיונות וללחום מלחמות ה' ועכ"פ בשעת מתן תורה ראו ישראל דלית בשכל אנושי קיום וחיזוק שענן וערפל מסבבים אותנו ולזה צריכין אנו לשמור התורה מצד המצוה ואפי' המשפטים צריכין להיות לנו כחוקים ולכך כל המצות ניתנו ונתייחסו להר סיני ללמד יצא לעשות הכל מצד ה' ועי"ז התורה לנו נצחיות וכל מקום שנאמר צו אינו אלא למוד ולדורות והיינו דקאמר תורה צוה לנו משה מיד ולדורות מורשה לקהילת יעקב וזהו דקאמר כל המצות כולן נאמרו מסיני להיותם מצות מיד ולדורות אבל מצות שמיטה שנאמר בה כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' הרי כ' לן הקרא דנשבות לה' לשם ה' כי הכל שלו ותן לו משלו שאתה ושלך שלו וזה לא הי' ישראל צריכין ללמוד מהר סיני אלא שראו זה מנתינת הארץ עצמה כי אז ממלחמת ירחו ומלחמות א"י ומשאר מלחמות ראו כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו ובלא"ה נתינת א"י הי' רק כדי לשמור תורה וכנאמר ויתן להם ארצות וגו' בעבור ישמרו חוקיו וגו' וע"ד שפי' רש"י ריש בראשית והיינו כי תבואו אל הארץ אשר אכי נותן לכם שמנתינה יראו שה' נותן ולכך ושבתה לה' וא"כ אין המצוה חוזרת לסיני אלא ללמד בא שכל הדקדוקים הכל הם מסיני שענין שמיטה כולל ג' ענינים אחד לשבות והב' שמה שתוצא הארץ יהי' הפקר וכולם שווין בה והג' שגם הספיח אפי' מה שקוצרים ובוצרים לעצמם צריכין לעשות שינוי ושלא יקצרו כדרך שאר קציר'